# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/1168/64/15/

וכל זה מרמז היטב בפסוקי שיר השירים שכלו מדבר מנעם דבקות אלקותו יתברך. וזהו קול דודי דופק פתחי לי וכו' (שיר־השירים ה, ב) - שמגיע אליו איזה התנוצצות, וכשאינו מתעורר להתקרב אליו יתברך כראוי, שזהו בחינת פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה וכו' - שמתרשל ומתעצל להתעורר באמת לעבודתו יתברך, אז דודי שלח ידו מן החור - שמרמז שהשם יתברך מתחיל לעוררו על־ידי יסורים, חס ושלום, כמו שפרש רש"י שם ענין כלל ישראל ששלח עליהם העכו"ם פלשתים וכו', ואז פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר וכו' - זהו בחינה הנ"ל, שלפעמים כשאין האדם מתגבר כראוי אזי הוא בחינת ודודי חמק עבר בקשתיהו ולא מצאתיהו - כי נסתר ממנו אורו יתברך ואינו יכול למצא אותו יתברך אף־על־פי שבימים הקודמים התנוצץ אליו אורו יתברך. ואז נאמר, מצאני השמרים הסבבים בעיר - שהם הנטורי תרעא שהם נמשכין מבחינת היכלי התמורות הנ"ל. הכוני פצעוני וכו' - כי אז מתגרים בו ביותר וכנ"ל. על־כן צריך כל אדם להתגבר מאד שיאחז עצמו בהתנוצצות הנ"ל, ויקשר אותו במחו ומחשבתו בקשרים חזקים, כדי שלא יהיה נשכח ממנו, עד שיזכה לבוא על־ידי־זה לתכלית הטוב, בבחינת אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו וכו' - שיאחז בו בלי רפיון עד שיבוא עמו לבחינת הבית־המקדש, שהיא בחינת 'בית אמי', כמו שפרש רש"י שם, הינו בחינת השגת הדעת האמתי שנקרא בית־המקדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לג.): 'כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית־המקדש בימיו'. כמובא בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (סימנים ו, יג ועוד), אמן כן יהי רצון.