# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/1168/64/19/

וזה וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום (בראשית יח, א). וירא אליו ה' - זה בחינת התגלות אלקות שזוכין על־ידי השגות התשעה היכלין הנ"ל שמשם כל ההשגות וכל ההתגלות כנ"ל, וזה אי אפשר לזכות כי אם על־ידי שנכנסין בהיכלי התמורות ומבררין הקדשה משם, כמבאר בהתורה הנ"ל על 'מי יימר', עין שם. וזה בחינת באלני ממרא - 'ממרא' לשון תמורה, לשון "ואם המר ימירנו" (ויקרא כז, לג). וזה באלני ממרא - בחינת השני אילנות, שהם, אילנא דחיי ואילנא דמותא, ששם אחיזת ההיכלי התמורות שרוצים להחליף ולהמיר אותם לרחק את האדם, חס ושלום, מאילנא דחיי אל ההפך, חס ושלום, ועל ידם דיקא נגלה אליו ה' על ידי שזכה לברר אותם, לברר הטוב מהרע ולהעלות הקדשה משם בבחינות הנ"ל, עד שזכה להתגלות אלקות, בחינת וירא אליו ה' - כי זכה לעלות בעליות הנ"ל עד שזכה להשגת התשעה היכלין שמשם כל ההתגלות הנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מב, ח) הוא שנתן לו עצה על המילה, זה בחינת "ופרעה הקריב" (שמות יד, י) - שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים (שמות רבה כא, ה), כי מי שחס על חייו האמתיים הנצחיים, כל מה שרואה שהסטרא אחרא, שהם בחינת היכלי התמורות, מתגברים ומשתטחים ומתפשטים יותר ויותר - כמו כן הוא מתגבר ומתאמץ ומזדרז יותר להתקרב להשם יתברך, מחמת שרואה שרוצים, חס ושלום, לדחותו לגמרי, חס ושלום. וזה בחינת התרחקות תכלית התקרבות, ירידה תכלית העליה. וזה בחינת 'הוא שנתן לו עצה על המילה', דהינו למול ערלת לבבו, כי דיקא על־ידי בחינת ממרא, בחינת היכלי התמורות שהתגברו והשתטחו עליו כל כך, על־ידי־זה דיקא נתיעץ למול את לבבו בבחינת 'ופרעה הקריב', וכנ"ל.

וזה והוא ישב פתח האהל כחם היום - 'ישיבה' לשון עכבה זמן רב, כמו (דברים א, מו): "ותשבו בקדש ימים רבים" (עין מגלה כא.), הינו שזכה לזה שיתגלה אליו ה' על־ידי שישב ונתעכב ימים רבים אצל פתח האהל, שהוא פתח הקדשה, שהוא בחינת מלכות, שהיא מדרגה הראשונה שצריכין לעלות דרך שם עד שיבוא להשגת הנ"ל, שהיא נקראת פתח ושער כידוע, בחינת (תהלים קיח, כ): זה השער לה' וכו' (זהר ויקרא יד.), אבל כשרוצין לכנס לשם - מתגברין ומתפשטין כנגדו הסטרא אחרא שהם היכלי התמורות מאד, וכל מה שהוא סמוך יותר אל הפתח - מתגברין ומתפשטין כנגדו מאד מאד, עד שיש הרבה שכבר היו אצל הפתח וחזרו, רחמנא לצלן, מחמת שלא ידעו שכבר הם אצל הפתח, או שמשתטחין כנגדו מאד מאד, עד שקשה לו לשברם, כמבאר מזה בדבריו הקדושים (בלקוטי תנינא בסימן נא), אבל הוא ישב ונתעכב פתח האהל.

כחם היום - זה בחינת התגברות חמימות היצר הרע, שעל זה נאמר (שיר השירים א, ז): "איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים". שאז זמן רע למרעה הצאן, כמו שפרש רש"י שם, כי צהרים בחינת חם היום, זה בחינת חמימות היצר, שאז זמן רע לצאן קדשים, שהצדיק רועה אותם הרוצים לגשת אל הקדש, ורבים נתרחקו על־ידי־זה, רחמנא לצלן, כמו שכתוב: "עד שיפוח היום" וכו'. כמו שפרש רש"י שם, עין שם, שהיו ישראל מקרבין להשם יתברך בגדלה וכבוד עד 'שיפוח היום', שהתגבר חמימות היום וכו', ועל־ידי־זה נחרב הבית, אבל מי שאינו רוצה להטעות את עצמו וחושב על תכליתו הנצחי באמת - אינו שב לאחור בשום אפן בעולם, יהיה איך שיהיה, רק הוא יושב וממתין ומתעכב אצל הפתח ימים רבים כמה שיהיה, ואף־על־פי שאין מניחין אותו לכנס לתוך הפתח, וחם היום לוהט אותו מאד אף־על־פי־כן אינו מניח את מקומו ויושב ומתעכב אצל הפתח האהל של הצדיקים והכשרים עד שירחם מן השמים, בבחינת והוא ישב פתח האהל כחם היום; כנ"ל.

וזהו בחינת "ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל" (שמות לג יא), יהושע הוא בחינת התלמיד של הצדיק האמת שנקרא משה, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל (חיי מוהר"ן סימן ב) שבכל מקום שיש רבי ותלמיד הם בחינת משה ויהושע ואהל מועד, ועל שם זה נקרא התלמיד 'יהושע', על שם 'יה יושיעך', כמו שדרשו רבותינו ז"ל (סוטה לד:), הינו שכל חיותו ותקותו הוא על כחו של רבו הצדיק שמתפלל עליו תמיד: 'יה יושיעך', שהשם יתברך יושיעו מעצת הסטרא אחרא המתגברין ומשתטחין עליו בכל עת. וזה "ויהושע בן נון נער", שאפלו כשהיה בבחינת נער, בבחינת מעשי נערות, אף־על־פי־כן "לא ימיש מתוך האהל", כי אף־על־פי־כן עמד אצל הפתח הרבה עד שדחק את עצמו לתוך האהל ולא מש מתוכו וכנ"ל.

וזהו וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו - 'שלשה' זה בחינת עלית הקדשה הנ"ל, ש הוא תמיד בבחינת שלשה, כי מלכות מלביש נצח־הוד־יסוד, שהם שלשה מדות. וכן נצח־הוד־יסוד מלביש חסד־גבורה־תפארת, וחסד־גבורה־תפארת – חכמה־בינה־דעת וכו', כמבאר בהתורה הנ"ל. וזה בחינת שלשה אנשים הנצבים עליו - כי הם עומדים עליו ולמעלה ממנו, כי צריך לעלות אליהם, כי בכל מדרגה שהוא - עומדים עליו שלשה בחינות, שהם בחינת שלשה אנשים של מדרגה הגבהה יותר, שכלם כלולים משלשה שלשה כנ"ל. וזה בחינת קדשה משלשת, כי כל עלית הקדשה הוא בבחינת שלש שלש כנ"ל. וזה 'בריך רחמנא דיהיב לן אוריתא תליתאה על יד תליתאה ביום תליתאי' וכו' (שבת פח.), מחמת שכל בחינת עלית הקדשה שזוכין על־ידי התורה הם בבחינת משלש כנ"ל.

וזה וירא וירץ לקראתם - 'וירץ' זה בחינת זריזות ושמחה, כי זריזות הוא בחינת שמחה, כמובן בהתורה 'אריכת אפים' (בסימן קנה בלקוטי א), וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו:): 'מצוה לרוץ לבית הכנסת ולדבר מצוה', כמו שכתוב (תהלים קכב, א): "שמחתי באמרים לי בית ה' נלך". כי מי שמסתכל על תכליתו באמת, בודאי כשמגיע לילך לבית הכנסת או לדבר מצוה - הוא רץ בשמחה גדולה ובזריזות גדול, כי רק זה הוא חיותו ותקותו לנצח, וחוץ מזה הכל הבל הבלים, כי לא ישאר כלום משום דבר, לא מעשירות ולא מצער העניות והדלות, ולא משום דבר תאוה וכבוד וקנאה ושנאה וקפידא, כמו שכתוב (שם מט, יח): "כי לא במותו יקח הכל" וכו' וכו'. וכתיב (קהלת ט, ו): "גם אהבתם גם קנאתם גם שנאתם כבר אבדה". ולא ישאר רק מה שיחטף בכל פעם איזה טוב לילך לבית הכנסת ולבית המדרש, ולעשות איזה מצוה. ועל־כן בודאי מחיב כל אחד לרוץ בזריזות ושמחה גדולה לדבר מצוה, וכל מה שיודע שרחוק יותר מהשם יתברך - הוא מחיב לשמח יותר ויותר בעשית המצוה, מחמת שהוא גם הוא - שרחוק כל כך - זוכה גם כן לעשות מצוה.

וזהו בחינת וירא - פרש רש"י: 'והבין', שהבין היטב והסתכל על התכלית באמת, ועל־ידי־זה וירץ לקראתם - זה בחינת שמחת המצוה, שעל־ידי־זה עקר עלית הקדשה מן הקלפות עד שזוכין לעלות בעליות הנ"ל, עד שבאין לבחינת השגת הנ"ל. וזהו וירץ לקראתם מפתח האהל - זה בחינת התחלת עלית הקדשה שהוא בחינת פתח, בחינת מלכות כנ"ל. וישתחו ארצה - זה בחינת בטול וכלליות באור האין סוף, כי כל ההשתחואות הם בחינת בטול שנופל לארץ, ומשתחוה ופושט ידיו ורגליו בבטול כל ההרגשות מחמת גדל אור הצח שנגלה אליו, שזהו בחינת השגת התשעה היכלין, שהם בחינת השגת אור האין סוף, בבחינת מטי ולא מטי, ששם עקר ההשתחויה בבחינת בטול כנ"ל, הינו שעל־ידי השמחה, שהוא בחינת וירץ לקראתם - על־ידי־זה זכה לבחינת השגת אורות הצחצחות הנ"ל, ששם בחינת ההשתחויה, כנ"ל.

וזהו ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך - שבקש מהשם יתברך שלא יעבר ממנו, הינו שלא יעבר ההתגלות הזאת, עד שישאר אצלו ממנו רשימה טובה וכנ"ל (אות טו), שצריכין להשתדל מאד שלא יעבר ממנו ההתגלות מהרה, עד שישאר לו רשימה טובה שיוכל להחיות את עצמו תמיד, וזה שבקש אברהם מהשם יתברך שנתגלה אליו אז - אל נא תעבר מעל עבדך. וזה יקח נא מעט מים - זה רמז על המשכת השפע, שבקש שלא יעבר ממנו ההתגלות עד שימשיך משם שפע כנ"ל, שזה בחינת ירידת השפע אחר התפלה, כנ"ל.

הלכה ה' - בהלכות פריה ורביה הלכה ה'.