# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/1168/64/3/

וזה בחינת כהן, לוי, וישראל, שהם חבל הקדשה, כי העקר הוא הכהן שהוא מקדש מכל ישראל, כי הכהן היה עוסק בעבודת הקרבנות וקטרת, שעל־ידי־זה מבררין הקדשה מהקלפות, ועולין מעלה מעלה עד שזוכין לבחינת ברכות המבארין שם, שהם בחינת ברכת כהנים, בחינת (ויקרא ט, כב): "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם", כמו שכתוב שם. דהינו ברכת השכל, ואז רודפין המחין להשיג אור האין סוף.

אבל צריכין שגם הלוי יהיה נלוה אליו לשרתו, כי עקר תקון המעכב הנ"ל הוא על־ידי בחינת הלוי, שהוא בחינת צמצום ודין, כידוע, שהוא בחינת המעכב כנ"ל. ועל־כן היה הלוי עוסק בשיר בשעת העבודה, כי שיר משמאלא, כמו שאיתא בזהר הקדוש (תקוני זהר ג.), שמאל הוא בחינת צמצום, בחינת המעכב הנ"ל. וזה בחינת (במדבר יח, כג): "ועבד הלוי הוא", שהוא בחינת כתר, כמובן בזהר הקדוש (קרח קעח:), כי הלוי בבחינת המעכב הנ"ל, שהוא בחינת כתר. ומחמת שעקר התקון הנ"ל הוא על־ידי שמחת המצות, על־כן היו ישראל במעמדן שהיו עוסקים בתורה בשעת העבודה, כי התורה בחינת שמחה, כמו שכתוב (תהלים יט, ט): "פקודי ה' ישרים משמחי לב". שעל־ידי־זה עקר עלית הקדשה מהקלפות, שזה עקר תקון עבודת הקרבנות שהיה עוסק בהם הכהן, וכנ"ל.