# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/1168/64/4/

ועל־כן כהנים, לויים, וישראלים, כלולים ומקשרים זה בזה, וכל אחד צריך לחברו, כי דיקא על־ידי שלשתם נשלם חבל הקדשה וזוכין להשגת אורות הנ"ל וכנ"ל. ועל־כן כהנים ולויים וישראלים מתרים לבוא זה בזה, כי חבור הקדוש של איש ואשה, שהוא בשרשו בחינת כלליות הרדיפה והמעכב להשיג אור האין סוף כנ"ל, שזה זוכין על־ידי שמחה דקדשה, בחינת שמחת חתן וכלה כנ"ל, זהו בעצמו בחינת כלליות כהן, לוי וישראל, כי כהן בבחינת הרדיפה של המחין, שהוא בחינת ברכת השכל, והלוי בבחינת המעכב, והישראל בבחינת השמחה של התורה והמצוות וכנ"ל. והכל נכלל יחד בשעת העבודה, שעל־ידי־זה נמשך השגת האור אין סוף שמשם הולדות המחין, שמשם כל ההולדות דקדשה וכנ"ל. ועל־כן הולד הולך אחר הזכר, כי אף־על־פי שהאשה יראת ה' גבהה בשרשה מאד, כי נמשכת מבחינת כתר, בבחינת "אשת חיל עטרת בעלה" כנ"ל, אף־על־פי־כן עקר ההולדה הוא הולדת המחין לגלות ידיעת אלקותו בעולם, שזה נמשך על־ידי הזכר דיקא, שהוא בבחינת רדיפת המחין הנ"ל, ועל־כן הולד הולך אחריו. וכל זה במקום שיש קדושין ואין עברה, כי כשאין עברה בהזווג, אף־על־פי שלאו כל אחד זוכה שיקדש את עצמו כל כך עד שיזכה על־ידי זווגו להשגת אורות הנ"ל, אף־על־פי־כן מאחר שאין על כל פנים עברה בזווגו - יוכל להתתקן הכל על־ידי ההולדה שיוליד בנים, ומקים בזה מצוות התורה, כי על־ידי הולדת הבנים מדור לדור נמשכין המחין בכל דור ודור, עד שיכולין הבנים לזכות להשגת אורות הנ"ל.