# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/1168/64/6/

וזה בחינת קדושי כסף שהאשה מתקדשת בכסף, כי הממון והעשירות בשרשו גבה מאד, כמובן בדברי אדמו"ר ז"ל (סימן כג), כי הוא נמשך בשרשו מבחינה הנ"ל, מבחינת התשעה היכלין הנ"ל שנעשו על־ידי הרדיפה והמעכב כנ"ל, כי כל מה שנאמר בהתורה הזאת, שעולין והולכין מעלה מעלה עד שזוכין להשיג התשעה היכלין הנ"ל, כל זה הוא סוד כונות התפלה. שכלל הכונות הוא עלית העולמות, שמלכות תעלה מן הקלפות ותלביש את נצח־הוד־יסוד. ונצח־הוד־יסוד תעלה לחסד־גבורה־תפארת וכו', כמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים שער התפלה פרק ה). ומי שזוכה לעסק בתקון זה, עקר השלמות הוא כשעולה מעלה מעלה, עד שמחשבתו רודפת להשיג אור האין סוף, שתהיה הרדיפה בבחינת רצוא ושוב. ועל־כן עקר התקון על־ידי המסדר והמישב, שהוא המעכב את המחין מרדיפתם, שהוא בחינת כתר, כי בלא תקון זה היתה הרדיפה בלי מעכב, והיה נשאר שם, והיה מתבטל במציאות. והשם יתברך חפץ בקיום העולם, על־כן עקר השלמות על־ידי הרדיפה והמעכב וכנ"ל.

ועקר שלמות התקון הוא כשזוכה לחזר ולהמשיך משם כל ההשפעות טובות, שזהו בחינת ירידת השפע שממשיכין אחר התפלה בשעת אמירת 'אשרי ובא לציון', כי בשעת תפלת שמונה עשרה זוכין לבחינת השגת אור הנ"ל, אבל צריך להיות בבחינת רצוא ושוב כנ"ל, ואזי כשהוא בבחינת ושוב, הוא ממשיך משם כל ההשפעות טובות, שמשם כל הממון והעשירות. ועקר צנור השפע שתוכל לירד למטה הוא על־ידי בחינת המעכב, על־כן שם מתחיל האור להצטיר. ואף־על־פי ששם אין שיך ציור כלל, אף־על־פי־כן מאחר שהוא בבחינת מעכב מתחיל האור להצטמצם קצת, עד שעל־ידי־זה יש כח למטה שיצטיר בבחינת שפע ממש, עד שנמשך משם הממון והעשירות. וזה בחינת "עטרת חכמים עשרם" (משלי יד, כד), כי העשירות נמשך מבחינת עטרה, בחינת כתר שהוא בחינת המסדר והמישב והמעכב את המחין בשעת רדיפתם וכנ"ל. וזה 'עטרת חכמים' דיקא, כי דיקא החכמים אמתיים שזוכין למחין הנ"ל, שהם עקר החכמה האמתית, עד שמחם רודף אחר השגות הנ"ל, אצלם דיקא העשירות מבחינת כתר ועטרה, כי הם ממשיכין העשירות משם, מבחינת כתר, שהוא המעכב, שעל־ידי־זה עקר תקון המחין כנ"ל, אבל אצל אחרים יש שהעשירות שלו נמשך מהיכלי התמורות שהם ממשיכין לפעמים השפע אצלם כשאין זוכים לתקן תקונים הנ"ל כראוי.

ועל־כן האשה מתקדשת בכסף - כי הכסף, שהוא שפע העשירות - נמשך בשרשו משם, מבחינת כתר, שמשם שרשה כנ"ל. וזה שכתב אדמו"ר ז"ל, שהעשירות הוא בחינה אחת עם האשה והוא חיותה, ובו תלויים הבנים, כמבאר בהתורה של אסור גזלה, עין שם היטב כנ"ל. כי העשירות, שהוא ירידת השפע, נמשך למטה על־ידי בחינת המסדר והמישב, שעל־ידי־זה רדיפות המחין הוא בבחינת רצוא ושוב, ועל־ידי־זה ממשיך שפע משם ומצטירת שתוכל לירד למטה כנ"ל, ושם שרש חיות האשה שנמשכת מבחינת צמצום ששרשו מבחינת המעכב כנ"ל, ועל־ידי־זה עקר הולדת הבנים, שהם הולדות המחין, שצריכין כשנכללין שם שיהיה בבחינת רצוא ושוב, עד שיחזר וימשיך המחין למטה שמשם הולדות הבנים שנמשכין ממח האב כדי שיגלו אלקותו בעולם מדור לדור, בבחינת 'דור לדור ישבח מעשיך'. כי מחמת שבשרשם נמשכין ממקום גבה מאד מאד מבחינת התשעה היכלין הנ"ל, על־כן הם דיקא יכולין להודיע ולגלות אלקותו בעולם. וזה "וגבורתיך יגידו", 'וגבורתיך' דיקא, דהינו בחינת המעכב והמסדר שהוא שרש הגבורות הקדושות, שעל־ידי־זה דיקא ישבח - להגיד ולפרסם אלקותו למטה לכל באי עולם. ועל־כן קטרת מעשרת (יומא כו.), כי עקר עלית העולמות בבחינה הנ"ל הוא על־ידי בחינת "קטרת ישמח לב" כנ"ל, ועל־כן מעשרת, כי משם כל העשירות שהיא בחינת ירידת השפע אחר תפלת שמונה עשרה וכנ"ל.