# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/1168/64/7/

וזה שנצטוו על מלאכת המשכן אחר מעשה העגל, וכל מעשה המשכן היה על־ידי העשירות, שהם, זהב וכסף ונחשת וכו', כי עקר חטא העגל היה על־ידי התגברות היכלי התמורות שהתגברו על־ידי שינקו מהעשירות, כמו שכתוב (דברים א, א): "ודי זהב" - 'בשביל זהב שהשפעת להם' (ברכות לב.), והתגברו כל כך עד שבאו לידי עבודה זרה ממש, ששם עקר ההמרה, רחמנא לצלן, בחינת "ההימיר גוי אלקים" וכו' (ירמיה ב, יא). וכל זה נמשך מחמת שהשטן התגרה בהם והכניס בדעתם לחקר בענין השגות הנ"ל ולעמד עליהם להבינם בדעתם, ובזה פגמו מאד עד שבאו לידי עבודה זרה, כי באמת אסור לחקר שם כלל, כי לא מתדבקין ולא ידעין וכו', וזה שדקדק אדמו"ר ז"ל, בהתורה הנ"ל שגם שם צריכין אמונה הן בבחינת ברכת השכל, שהוא בחינת רדיפות המחין, הן בבחינת המסדר והמישב שגם שם צריכין אמונה בבחינת אמון מפלא, כמו שמבאר שם, כי אורות אלו אי אפשר להשיג כי אם כשמצרף אמונה להשכל, ואז דיקא יכול להשיגם בבחינת מטי ולא מטי, אבל אסור לעמד ולחקר שם, כי 'במפלא ממך אל תדרוש' וכו', כי לא מתדבקין ולא ידעין ולית מאן דקימא בהו, כמבאר היטב בלשון הזהר הקדוש (נח סה.) שמביא שם.

וזה בחינת הפגם שפגמו ישראל בתחלה קדם מתן תורה כשלא היה להם מים, כמו שכתוב שם (שמות יז, ז): "ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין". ואיתא בזהר הקדוש (בשלח סד:) שהפגם שלהם היה שחקרו אם בחינת 'יש' הוא בקרבם, אם בחינת 'אין', עין שם. הינו כנ"ל, שעקר הפגם שלהם היה מה שרצו לעמד ולהבין השגות הנ"ל שהם כלולים מיש ואין יחד, אבל אי אפשר לעמד עליהם, כי משיגין תשעה היכלין שנראה כאלו הוא בחינת 'יש' מאחר שהם בחינת תשעה היכלין, ואף־על־פי־כן לא מתדבקין ולא ידעין, שזהו בחינת 'אין'. ומי שיש לו אמונה חזקה ואינו נכנס לחקר בזה כלל, הוא זוכה להתענג על ה' ולחזות בנעם זיוו דיקא על־ידי־זה, על־ידי רדיפת המחשבה והמעכב, אשרי לו! אבל תכף כשרוצה לחקר בזה - נכשל בזה מאד, כי יוכל לבוא לידי פרוד, חס ושלום, שבא על־ידי היכלי התמורות, שהם הסטרא אחרא דשריא בחבורא וסים בפרודא (זהר משפטים צה.), דהינו שמפריד בין יש ואין, עד שנסתפקו (שמות יז, ז): "היש ה' בקרבנו אם אין", כי באמת הכל אחד, רק שאי אפשר להבין ולחקר בזה כלל כנ"ל. ועל־כן באו לזה בעת שהיו צריכין למים, שהוא המשכת השפע שנמשך מבחינת השגות הנ"ל, ומחמת שראו שנתעכב השפע מלירד להם, על־ידי־זה התחילו לכנס בנסיון הנ"ל בחינת "על נסתם את ה' היש וכו' אם אין", וכנ"ל.

וזה בחינת חטא העגל שאמרו (שמות לב, א): "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו". שטעו ואמרו שמשה נסתלק ונשאר למעלה, כי נכלל באין. ועל־כן אמרו - "קום עשה לנו אלהים" - מזהב ועשירות, כי רצו להמשיך בחינת המעכב בעצמו עליהם, מאחר שכל ההשפעות נמשך על ידו, על־כן פגמו ועשו פרוד בין בחינת המעכב, שמשם כל העשירות, ובין בחינת הרדיפה, ולא רצו שתרדף מחשבתם למעלה למעלה להשיג השגות הנ"ל בבחינת 'מטי ולא מטי', רק רצו שימשיכו עליהם אלקותו בבחינת ישות ממש, שזהו הטעות כל העובדי עבודה זרה שבדורות הקודמים.

וכל זה מחמת תאוות עולם הזה, כי לעלות ולהכלל שם בבחינת התשעה היכלין הנ"ל צריכין לשבר כל התאוות ולהעלות הקדשה מהיכלי התמורות, והם רצו לילך אחר תאוותיהם, ורצו להפריד שפע העשירות שנמשך על־ידי המעכב הנ"ל ולעשות ממנו אלקות ממש, חס ושלום, ועל־כן באו אל אהרן, מחמת שאהרן היה מסגל לכהנה שכל עבודת הקרבנות וקטרת על ידו, שעל־ידי־זה דיקא זוכין להשגת תשעה היכלין הנ"ל, שמשם ממשיכין כל ההשפעות על־ידי שנצטירה בבחינת המעכב הנ"ל, והם פגמו ורצו לעשות הפרוד על ידו דיקא, חס ושלום.

ועל־כן היה עקר התקון על־ידי מעשה המשכן שבא מהעשירות של ישראל, ואז דיקא נתכהן אהרן בכהנה ונצטוה על מעשה הקרבנות וקטרת שעל־ידי־זה נתתקן הכל על־ידי שהחזירו העשירות אל הקדשה לשרשו למעלה, ועשו ממנו משכן ששם עסק אהרן במעשה הקרבנות וקטרת, שעל־ידי־זה העלה הקדשה מהיכלי התמורות, עד שעלה מעלה מעלה, עד שזכה להשגות אורות הנ"ל כתקונה בבחינת מטי ולא מטי, שעל־ידי־זה נתתקן כל הפגמים הנ"ל שהיו בהפך מזה.