# א

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/61/1/

עין התורה "חדי רבי שמעון" מראשו לסופו, עין שם היטב (סימן סא).

והכלל, שהכל קשור זה בזה, וכלא חד, דהינו כל הבחינות הנאמרין שם - כלא חד, כי כלם בבחינה אחת, הינו שעל־ידי שלמות אמונת חכמים, שעל־ידי־זה הסמיכה כראוי, שעל־ידי־זה כתב ישראל כתקונו, שעל־ידי־זה נעשה בחינת ארץ ישראל, ועל־ידי־זה נולדין נשמות גדולות. ומסיק שם: שעל־ידי שלמות האמונה הנ"ל שעל־ידי־זה נעשה בחינת רבוי ספרים, על־ידי־זה נמתקין כל הדינים, על־ידי שנשלם תורה שבכתב על־ידי תורה שבעל פה, ומקבלת מחכמה עלאה שכל הכולל קדשי קדשים, ועל־ידי־זה נמתקין כל הצמצומים והדינים, הן להמתיק כל צמצום ודין על־ידי שכל הפרטי השיך לו שצריכין להמשיך מחכמה עלאה לזה השכל כדי שיהיה לו כח להמתיק, והן להמתיק על־ידי חכמה עלאה כל הצמצומים והדינים מאיזה בחינת שכל שהם. וכשיש להתורה שלמות - נמתקין כלם בכלל ובפרט על־ידי בחינת חכמה עלאה כנ"ל, שעל־ידי־זה נעשה בחינת שמחה, על־ידי הכללות שנכללין כלם בתוך בחינת קדשי קדשים, אבן שתיה, חכמה עלאה הנ"ל; עין שם כל זה היטב.

והנה הכל בחינה אחת, כי זאת ההמתקה היא בבחינת כתב, בחינת סמיכה הנ"ל, כי ההמתקה על־ידי שמקבלין הצמצומים מחכמה עלאה, וזה בחינת כתב, כי האותיות הכתב הם בחינת הצמצומים, כי כל אות הוא צמצום, ויש לכל אות ואות שכל פרטי המלבש באותו התמונה והצמצום, וכמובא שם במאמר הנ"ל. וכל אלו הצמצומים והשכליים, שהם האותיות, שהם בחינת חכמה תתאה - מלכות, צריכין לקבל מהשכל העליון, שכל הכולל, שהוא המח, ש הוא בחינת חכמה עלאה. וכשכותב בחינת כתב ישראל בשלמות, אזי ממשיך השכל העליון לתוך האותיות שכותב, ונתחבר חכמה עלאה שבמח וחכמה תתאה שבאותיות שהן צמצומים, ועל־ידי־זה נמתקין כל הדינים הנאחזין בהם על־ידי שמקבלין מהחכמה עלאה כנ"ל. ועל־כן הכתב מקבל כח מן הסמיכה, כי הסמיכה שמסמיך הרב לתלמיד הוא גם כן בחינה זו, כי רב ותלמיד הם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה, שכל עליון ושכל תחתון, כמובא בריש מאמר "משרא דסכינא" (סימן ל). ועל־כן על־ידי הסמיכה שמקבל התלמיד חכמה מהרב, דהינו בחינת חכמה תתאה מחכמה עלאה, על־ידי־זה מקבל כח הכתב שהוא גם כן בבחינה זו כנ"ל.

ועל־כן על־ידי־זה נעשה בחינת ארץ־ישראל, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם, הינו שנתגרש ונמתק אויר הטמא של חוץ לארץ, ונמשך בחינת קדשת ארץ־ישראל, וכל זה על־ידי הכתב והסמיכה כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל, כי נעשה על־ידי־זה המתקה שנמתקין כל הדינים הנאחזין בהצמצומים של האותיות כנ"ל, ועל־ידי־זה נמתק בחינת הארץ, שהיא בחינת מלכות, כמובא (סימן ד). ונמתק ונתברר כל הרע משם, עד שנתברר האויר של חוץ לארץ ונעשית בחינת ארץ־ישראל על־ידי ההמתקה של הכתב כנ"ל. ותכלית כל ההמתקות - שנולדין נשמות קדושות, כי ההולדה היא עקר ההמתקה, כמובא. וכל זה נעשה על־ידי אמונת חכמים, כי אמונה היא בחינת מלכות - חכמה תתאה. וכשאמונת חכמים בשלמות, אזי מקבלת חכמה תתאה אמונה מחכמה עלאה על־ידי שמאמין בחכמים, ועל־כן על־ידי־זה נעשה בחינת סמיכה כראוי, ובחינת כתב ובחינת ארץ־ישראל, ועל־ידי כל זה נמתקין כל הדינים, על־ידי שמקבלין הצמצומים, שהם בבחינת חכמה תתאה - מלכות, בחינת אותיות כנ"ל מבחינת חכמה עלאה כנ"ל. וזה בחינת הולדה שנולדים נשמות גדולות שהוא מבחינת המתקה כנ"ל. וזה בחינת נשואין, כי הנשואין הוא המתקה על־ידי שמקבלת בחינת חכמה תתאה מבחינת חכמה עלאה, כמובא, ועל־כן עקר המצוה להוליד, שזה עקר ההמתקה כנ"ל.