# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/61/4/

וזה בחינת זנה וחללה, שהיא בחינת מלכות הרשעה שנקראת "אשה זנה וחללה" (תקוני זהר תקון כד, סט.), ואפלו כשחוזרת אל הקדשה ורוצה להנשא לישראל בהתר - אינה יכולה לקבל המתקה כי אם מבחינת שכליים פרטיים, שהם, לוי וישראל. ולא משכל הכולל, שהוא בחינת כהן כנ"ל, כי נעשית בבחינת הסטרא אחרא, שאפלו כשחוזרת ונתהפכת אל הקדשה, היא באה תחת השכינה ואינה יכולה לקבל בעצמה מלמעלה כנ"ל. כי האשה היא בחינת מדרגה אחרונה מן הקדשה וסמוכה אליהם מאד, ותכף שפוגמת בפגם הכולל, דהינו זנות - יוצאת מן הקדשה לגמרי, כי יורדת ממדרגתה, מן הקדשה, ואזי באה מיד ביניהם, ועל־כן נקראת זונה, שתרגם אונקלוס (בראשית לד, לא): 'נפקת ברא', וכמו שפרש רש"י (יחזקאל כד, מג), כי היא יוצאת לחוץ לגמרי כנ"ל. ועל־כן האשה נתחללה על־ידי זנות, אבל אין האיש נתחלל (אבן־העזר, סימן ז, סעיף יד), כי אין יוצא לגמרי מן הקדשה כמו האשה, מאחר שסמוכה להם כנ"ל.

וזהו גם כן בחינת גרושה שהקישה הכתוב לזונה וחללה ואסרה לכהן (ויקרא כא, ז), כי מאחר שיורדת ונתגרשה מאחד מישראל, אזי יורדת ביניהם ונאחזין בה - כי גם כל אשה כשאין לה בעל הם נאחזין בה, כמובא (סימן סט). אך אף־על־פי־כן עדין לא נפגמת כמו הגרושה, כי לא נתרחקה ואין לה שנאה וכריתות מאחד מישראל, ועדין היא נכללת בכלם. אבל הגרושה שיש עליה שנאה וכריתות מאחד מישראל לגמרי, על־כן סמוכה אליהם ביותר, עד שהקישה הכתוב לזונה וכו' בכמה מקומות, ועל־כן אסורה לכהן, כנ"ל.