# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/61/7/

וזה בחינת אסור הוצאת זרע לבטלה, שהוא עון הגדול בתורה, ועליו נאמר (ישעיה א, טו): "ידיכם דמים מלאו" (אבן העזר סימן כג, סעיפים א־ב). שהוא בחינת פגם הידים, בחינת פגם הכתב ישראל, כי הידים צריכין לקבל בחינת חכמה מחכמה עליונה על־ידי הסמיכה, להמשיכה לתוך אותיות הכתב, שהם בחינת מדרגה אחרונה של החכמה ומשם נמשך הארה והמתקה לבחינת ארץ בבחינת ארץ־ישראל, שעל־ידי־זה נולדין נשמות גדולות, שכל זה הוא בחינת נשואין וזווג כנ"ל. ועל־כן כשמוציא טפי המח לבטלה, חס ושלום, הוא פגם בכתב, פגם הידים, ועל־כן נאמר עליו: "ידיכם" וכו'.

כי עקר פגם עון הגדול הזה הוא בבחינת אמונת חכמים, כי עון זה חמור מאד מאד, רחמנא לצלן, כי הוא פגם במחשבה עליונה בבחינת חכמה שבמח, וממילא נפגם בחינת אמונה - חכמה תתאה שמקבלת מחכמה עלאה, כי היא מלבשת את חכמה עלאה, כי חכמה עליונה נמשכת עד גבול הקדשה שהיא בחינת מלכות - אמונה בלי לבוש אחר, רק, שכביכול, החכמה בעצמה מלבשת שם, ושם בגבול הקדשה מתלבשת החכמה עלאה, בבחינת חכמה תתאה־מלכות־אמונה ושם מסתימת החכמה, כי אינה יורדת למטה מגבול הקדשה. וכל העולמות התחתונים ששם יש אחיזה לסטרא אחרא אינם מקבלים כי אם דרך לבושין, כמובא בכתבי האר"י ז"ל. ועל־כן זה העון חמור מאד מאד רחמנא לצלן, כי ממשיך בחינת החכמה בעצמה, דהינו טפי המח למטה בלי לבוש, וכאלו נותן להם, חס ושלום, יניקה ואחיזה בהחכמה בעצמה, ועל־כן זה הוא עון הגדול בתורה, כי כל העברות אינם פוגמים בזה, רק שהסטרא אחרא נאחזת ויונקת מן הקדשה על־ידי בחינת לבושין, אבל על־ידי עון זה, חס ושלום, כאלו אפשיט שכינה מלבושהא, חס ושלום, כי בחינת החכמה עלאה הנמשכת למטה להתלבש בחכמה תתאה הוא מפשיטה מלבושהא, ויונקים, חס ושלום, מהחכמה בעצמה, ועל־כן הוא פוגם במחשבה בעצמה. וזה שכתוב (תקוני זהר תקון סט, צט:): 'אדם הראשון במחשבה חאב' (חטא), והינו על עון זה, כי הוא פגם בזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין יח:), כי אף שכל העוונות פוגמים במחשבה, כי אי אפשר לעשות דבר בלי מחשבה, אבל כאן פוגם בהמחשבה בעצמה שנמשכת להם, חס ושלום, בלי לבוש, שזה בחינת חטא דור המבול שהשחיתו דרכם, שנאמר בהם (איוב כד, י): "ערום הלכו בלי לבוש" כנ"ל. ועל־ידי־זה ממילא נפגם האמונה, על־ידי שבטל חיותה והרחיק החכמה ממנה שמשם חיותה כנ"ל. ועל־כן הפגם הוא בבחינת אמונת חכמים. כי עקר שלמות אמונה הוא בחינת אמונת חכמים, דהינו שאמונה מלבשת ומקבלת חיות מחכמה כנ"ל. והוא פגם בזה כנ"ל.

ועל־כן על־ידי־זה גלינו מארצנו, כמובא בספרים. כי הפגם הוא בבחינת ארץ־ישראל שנפגם על־ידי פגם הידים, שהוא בחינת פגם עון זה כנ"ל. וזה בחינת חרבן בית־המקדש מפני היד שנשתלחה וכו', כי חרבן בית־המקדש הוא בחינת "בצע אמרתו" (איכה ב, יז) - 'בזע פורפירא דיליה' (קרע את הבגד שלו) (זהר נח סא:), בחינת דאפשיט מלבושהא על־ידי־זה כנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב שם, שעל־ידי־זה נלקח סוד העבור מאתנו, כי אין יכולין להוליד נשמות גדולות, עין שם, כי על־ידי עון זה, חס ושלום, גם כן אין יכולין להוליד נשמות גדולות, כי נעשקין שם, כי הנשמות העשוקות על־ידי־זה הם נשמות גדולות מאד, כמובא.

ועל־ידי־זה אין לו עצה שלמה, כי נדון במותרות - מדה כנגד מדה, על־ידי שהפשיט לבושי המח והמשיך טפי המח בלי לבושין, על־ידי־זה עולין המותרות, שהם סטרא אחרא, ומלבישין ומסבבין את מחו - מדה כנגד מדה, ועל־ידי־זה אין לו עצה שלמה, כי נפגמת העצה, שהיא בחינת טפי המח, בבחינת 'כליות יועצות' (ברכות סא.), שהם כלי ההולדה שמבשלין הטפה, כמו שמבאר במקום אחר בדברי רבנו, נרו יאיר (סימן ז). ועל־כן עצתו בבחינת עצת נשים שאין עצתם שלמה, כי הם סמוכין אל הסטרא אחרא, כמובא (זהר חיי שרה קכו:). ועל־כן הם נאחזין בהם ומבלבלין עצתם. אבל האיש אין סמוך להם כל כך, ועל־כן מחו ועצתו אין מתלבש בהם ואין נאחזין בו, רק עצתו מתלבש בבחינת אמונה בתוך גבול הקדשה, בבחינת (ישעיה כה, א): "עצות מרחק אמונה אמן", שהעצות הנמשכין מרחוק, שהיא בחינת חכמה, כמובא, מתלבשין בתוך אמונה כנ"ל. אבל כשפוגם ואין מלביש עצתו, שהוא בחינת טפי המח - בבחינת אמונה - רק שממשיכם למטה לחוץ, חס ושלום, על־ידי־זה הם מלבישין אותם חס ושלום, ונעשה עצתו בבחינת עצת נשים, כנ"ל.