# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/63/11/

וזה בחינת עקדת יצחק שמזכירין בראש השנה, שהוא בחינת שופר של איל - אילו של יצחק, כי אתערותא דנגינה מצפון בבחינת רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד שהוא סטרא דשמאלא קדישא, סטרא דליואי, בחינת דינא קדישא, כנ"ל (אות ד), בחינת (תהלים סח, לד): "הן יתן בקולו קול עז", בחינת גבורת יצחק. ועל־כן נקרא 'יצחק' – על שם הצחוק והשמחה (בראשית כא, ו), כי עקר השמחה משם. וזהו בחינת עקדת יצחק, שהוא בחינת המתקת הדינים, כידוע, הינו בחינה הנ"ל, בחינת מה שתופסין היגון ואנחה ומהפכין אותה לשמחה, שזהו בחינת עקדת יצחק, כי אחיזת הדינים הוא בבחינת גבורת יצחק, ומהשתלשלות הדינים כשאין זוכין להמתיקן - נאחז מהם, חס ושלום, בחינת יגון ואנחה שאחיזתם משם, כי הם תקפא דדינא קשיא, רחמנא לצלן, כנ"ל, אבל על־ידי עקדת יצחק נמתקין הדינים בשרשן, ואז נמתק בחינת היגון ואנחה עד שנתהפך היגון ואנחה לשמחה שזה עקר שלמות השמחה, ועל־כן יצחק דיקא, נקרא על שם השמחה, כי עקר השמחה על־ידי יצחק דיקא, על־ידי שנמתקו הדינים בשרשן שהוא בחינה הנ"ל, בחינת הפוך היגון ואנחה לשמחה, שזה עקר שלמות השמחה, וכנ"ל.

וביום הכפורים אז הוא גמר העשרת ימי תשובה ונשלמין כל ה'עשרה מיני נגינה', ועל־כן אז נמחלין כל העוונות ונתהפכין העוונות לזכיות, למי שזוכה לתשובה באמת, כי התהפכות העוונות לזכיות הוא בחינת התהפכות היגון ואנחה לשמחה כנ"ל (אות ט), שזהו בחינת פעלת ה'עשרה מיני נגינה' כנ"ל. ועל־כן כל העבודה של יום־הכפורים וכל חיות ועלית השכינה ביום־הכפורים הוא על־ידי קולות, שהם בחינת חמשה ענויים של יום־הכפורים, כמובא בכונות (פרי־עץ־חיים יום כפור פרק א). כי קולות הוא בחינת 'עשרה מיני נגינה' שבהם כלולים כל הקולות הקדושים של תפלות ישראל ושירות ותשבחות וכו'. וכן כל הקולות הקדושים של עסק התורה והמצוות הכל כלול בבחינת 'עשרה מיני נגינה', וזהו בחינת תקון הקולות הקדושים של יום־הכפורים שהוא גמר עשרת ימי תשובה, שאז נגמרים להתתקן בחינת 'עשרה מיני נגינה' הנ"ל, על־ידי הה"א קולות של יום־הכפורים. כי ה' הוא בחינת 'עשרה מיני נגינה', בחינת ד' עם יוד, שהוא שיר פשוט, כפול, משלש, מרבע, שהוא בחינת ד', והיוד הוא בחינת 'עשרה מיני נגינה', כמו שכתב רבנו ז"ל בהתורה "לשמש שם אהל בהם" וכו' (סימן מט), עין שם. ויום־הכפורים שהוא בחינת עלמא דאתי, אז זוכין לכל ה'עשרה מיני נגינה' הנ"ל שכלולין בהחמשה קולות שהם בחינת חמשה ענויים, חמש תפלות, ועל־ידי־זה הוא סליחת כל העוונות ביום־הכפורים, בבחינת (דניאל ט, יט): "אדני שמעה אדני סלחה אדני הקשיבה", כי עקר הסליחה על־ידי בחינת חוש השמע, בחינת 'ה' שמעה ה' סלחה'. וחוש השמע הוא בחינת ה'עשרה מיני נגינה' שכוללין כל הקולות שבעולם שמרגישין על־ידי חוש השמע דיקא.

[ועין מזה ב'עץ־חיים' בהיכל אדם קדמון בשער אזן חטם פה (שער ד), בפרק ה' בסופו, בסוד האזן וחוש השמע מענין יום־הכפורים, ומביא שם זה הפסוק "אדני שמעה אדני סלחה" וכו', מבאר שם גם כן, שעקר בחינת יום־הכפורים הוא בבחינת חוש השמע, הינו כנ"ל, עין שם ותבין].