# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/63/14/

וזהו בחינת אסור להתחתן בעכו"ם. כי העכו"ם הם בחינת יגון ואנחה, מאחר שלא זכו לקבל את התורה, שהוא עקר השמחה, כמו שכתוב (משלי יז, כא): "ילד כסיל לתוגה לו". כי הם כרוכים רק אחר העולם הזה, שהוא מלא יגון ואנחה וכעס ומכאובות, כמו שכתוב (קהלת ב, כג): "גם כל ימיו כעס ומכאובות". על־כן אסור לישראל להתחתן בעכו"ם, כי אין בנו כח להמתיק היגון ואנחה של העכו"ם, כי גם בהיחוד של ישראל צריכין התגברות גדול, שיזכה שיהיה זווגו בקדשה גדולה, שיוכל להכניע היגון ואנחה להפכו לשמחה, כי עקר תאות המשגל הוא בא מבחינת עצבות, יגון ואנחה. וצריכין להתגבר מאד לקדש את עצמו לשבר תאוה הגשמיית, שהוא בחינת יגון ואנחה, ולדבק את עצמו בקדשה העליונה שהוא בחינת שמחה, ואז יזכה להמתיק היגון ואנחה להפכו לשמחה, שזהו עקר בחינת קדשת הברית. אבל בת אל נכר היא עצם היגון ואנחה, אשה זונה, שהיא בעצמה בחינת מר ממות וכו', בחינת "כי שחה אל מות ביתה" (משלי ב, יח). ואין כח ביד ישראל להמתיק תקף היגון ואנחה שלהם, ועל־כן אסור להתחתן עמהם, כי אין בנו כח להפכם אל הקדשה, לבחינת שמחה, אדרבא! יתגבר בו בחינת היגון ואנחה, שהוא תקף הסטרא אחרא, ותעקרו משני עולמות, חס ושלום, וירד ביגון שאולה. וזה שנאמר ביפת תאר (דברים כא, יג): "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים". ואמרו רבותינו ז"ל (ספרי שם): 'כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עצבה'. כי בת ישראל אחיזתה בבחינת שמחה, בחינת (זכריה ב, ט): "שמחי וגילי בת ציון", כי היא משרש נשמת ישראל, שהם עצם השמחה, רק מחמת שאחר כמה השתלשלות משתלשל מבחינת סטרא דנוקבא אחיזת היגון ואנחה, על־כן צריכין קדשה יתרה, כדי להמתיק הדין הנאחז שם כדי שלא יתאחז, חס ושלום, היגון ואנחה שהוא אחיזת הסטרא אחרא, שהוא התגברות התאוה, חס ושלום, אבל בת עכו"ם היא בחינת עצם הקלפה ששמה על שם העצבות והיללה כידוע, שהיא בחינת יגון ואנחה, ועל־כן אסור להתחתן עמהם, וגדל עצם האסור של נשג"ז (נדה, שפחה, גויה, זונה) רחמנא לצלן, כבר מבאר בספרים, ובפרט בזהר ותקונים.