# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/63/15/

ועל־כן אפלו שלמה המלך, עליו השלום, התחרט אחר־כך כמו שכתוב (משלי ל, א): "לאיתיאל ואכל", ודרשו רבותינו ז"ל (תנחומא וארא ה) שאמר: 'אתי אל וכו' אני ארבה ולא אסור' וכו'. אבל באמת לא כן הוא, כי "מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו" וכו' (משלי ל, ד), ודרשו רבותינו ז"ל (עין רש"י) כל הפסוק הזה על משה רבנו, עליו השלום, שאמר שלמה, שאסור לשנות מדברי תורת משה שאסר להרבות נשים, כי מי עלה שמים וירד כמותו וכו'. הינו כי שלמה סבר, שלגדל חכמתו ועצם קדשתו יש לו כח לשא נשים נכריות רבות, ולהמתיק עצם היגון ואנחה שהם אחוזים בם, ולהפכו לשמחה, שעל־ידי־זה היה נעשה תקון גדול לפי דעתו, כי כל מה שהיגון ואנחה, שהוא הסטרא אחרא - גדול ביותר, כשזוכין להפכו לשמחה לבחינת קדשת הברית - נתגדל השמחה ונשלמת ביותר. ומחמת שידע בעצמו תקף קדשתו שהוא משלל מתאוה זאת לגמרי בתכלית הקדשה, ואין כונתו כי אם לשמים - להמתיק היגון ואנחה להפכו לשמחה, על־כן יעשה תקון גדול על־ידי־זה, כי שלמה בן דוד הוא בחינת משיח, שהוא בנה את הבית־המקדש, וביומוי קימא סהרא באשלמותא (זהר ויצא קנ.), ואז היתה השמחה גדולה מאד, כמו שכתוב (מלכים־א ד, כ): "יהודה וישראל רבים וכו' אכלים ושתים ושמחים". כי הוא בנה את הבית־המקדש, ששם עקר השמחה, כמו שכתוב (ישעיה נו, ז): "ושמחתים בבית תפלתי" וכו'. וכמו שכתוב (שיר השירים ג, יא): "ביום חתנתו וביום שמחת לבו". ודרשו רבותינו ז"ל (תענית כו:): זה בנין בית־המקדש. והוא זכה ל'עשרה מיני נגינה', שהוא בחינת "שיר השירים אשר לשלמה" - שהוא שיר המעלה והמבחר מכל השירים, ועל־כן סבר שיש לו כח להמתיק ולהפך עצם היגון ואנחה לשמחה כמו שיהיה בימי המשיח, כמו שכתוב: "והפכתי אבלם לששון" וכנ"ל. ועל־כן טעה ונשא נשים נכריות, כי היה בטוח על כחו וקדשתו על גדל הפלגת השמחה שזכה בימיו - שיהפך גם אותם אל הקדשה והשמחה כנ"ל.

אבל אחר־כך העיד על עצמו שטעה בזה, כי אין כח לשום חכם וקדוש שבעולם, אפלו לשלמה המלך, עליו השלום, לשנות שום דבר מתורת משה, ואסור לומר שום סברא לבטל שום דבר קל אפלו יהיה חכם כשלמה, כי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה (מגלה ב:). כי "מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו" וכו', הינו מי יש לו כח כמשה שעלה שמים וירד, כמו שדרשו רבותינו ז"ל. ועל כן אסור לשנות בתורתו אפלו תנועה קלה, מכל שכן בדבר כזה, כי משה רבנו בעצמו שנשא בת יתרו - זה היה קדם מתן תורה שעדין לא נאסרו, וגם היה על־פי הדבור, וגם מי יתפאר עוד שיהיה לו כח כמשה? כי רק משה לבד היה יכל זאת להפך היגון ואנחה, אפלו של העכו"ם, לשמחה, שזהו בחינת מה שגיר את יתרו, כי הגרים שמגירין, זהו בחינת שמהפכין היגון ואנחה לשמחה.

ועל־כן עקר נתינת התורה, שהיא בחינת השמחה כנ"ל "ושמחת עולם על ראשם" (ישעיה לה, י), כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.), לא היתה עד שבא יתרו ונתגיר. כי עקר שלמות השמחה הוא בבחינת "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה", שנסמך ל'ושמחת עולם על ראשם', שנאמר על מתן תורה, דהינו כשמהפכין היגון ואנחה לשמחה, שאז דיקא נשלמת השמחה, בחינת "ושמחת עולם", בחינת מתן תורה. וזה בחינת "ביום חתנתו" – זו מתן תורה (תענית כו.), כי מתן תורה שאז נתגיר יתרו ונתהפך אל הקדשה והשמחה - זהו בחינת חתנה כנ"ל. וזהו בחינת הקולות של מתן תורה, בחינת קול השופר של אילו של יצחק, שכל זה הוא בחינת 'עשרה מיני נגינה' כנ"ל, שזהו בחינת חתנה, בחינת התהפכות היגון ואנחה לשמחה וכנ"ל. ומחמת שמשה זכה לכל זה - לגיר את יתרו ולקבל את התורה ולהעלות הקדשה מעמקי הקלפות, להוציא כל ישראל מיגון לשמחה, ולהפך היגון ואנחה לשמחה, על־כן לו לבדו היה כח לשא את בת יתרו, וגם שהיה פרוש גדול אחר שהוליד בנים כמו שכתוב (דברים ה, כח): "ואתה פה עמד עמדי", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פז.). וזהו "מי עלה שמים וירד", על־פי מה שפרש רבנו ז"ל פסוק זה בהתורה "ויהי מקץ" בלקוטי הראשון (בסימן נד), שזה המקרא "מי עלה שמים" הוא מדבר מבחינת נגינה, עין שם כל הענין.

ובזה מקשר היטב מקרא זה – "מי עלה שמים" לענין דברי שלמה הנ"ל, הינו ששלמה אמר: "מי עלה שמים וירד" וכו' - כמו משה, הינו מי יש לו כח לגלות כל ה'עשרה מיני נגינה' כמשה? ובאמת ענין הפשוטו של מקרא שמדבר ממעלת עלית משה למרום לקבל התורה, הוא ענין אחד עם פרוש רבנו ז"ל הנ"ל שפרשו לענין נגינה כנ"ל, כי מבאר בהתורה "ויהי מקץ" הנ"ל, שעל־ידי הנגינה עקר הנבואה של הנביאים, כמו שכתוב (מלכים-ב ג, טו): "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'". ועל־כן משה רבנו שזכה ל'עשרה מיני נגינה' בשלמות, שהוא בחינת "מי עלה שמים וירד" וכו', כפי מה שפרשו רבנו ז"ל, על־כן זכה לנבואה ברורה בתכלית השלמות יותר מכל הנביאים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות מט:): שמשה ראה באספקלריא המאירה, שזהו גם כן בחינת "מי עלה שמים וירד", על־פי פשוטו, שנאמר לענין מעלת נבואתו שעלה לשמים וקבל התורה וכו'. נמצא, ששני הפרושים כלולים יחד כנ"ל, ועל־כן הודה שלמה שאין לו לדמות עצמו למשה, כי מי עלה שמים וירד כמותו, וכנ"ל.

הלכות אשות