# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/63/19/

כי עקר הבחירה, מתחיל מבחינת קול החוזר, כי שם עקר הבחירה, כי 'בעשרה מאמרות נברא העולם' וכו' (אבות ה, א), כמו שכתוב (תהלים לג, ו): "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם", 'דבר ה', ו'רוח פיו', זה בחינת קולות ודבורים שכלולים ב'עשרה מיני נגינה' שבהם נבראו כל העולמות כנ"ל, ועקר אחיזת היצר הרע הוא מבחינת כפירות ואפיקורסות ואמונות כזביות, כמבאר בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (סימן י, ובסימן סב), שהיצר הרע נקרא אל־אחר־כפירות, כי עקר כלליות התורה והמצוות תלויים באמונה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות כד.): בא חבקוק והעמידן על אחת - "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד). וכמו שכתוב (תהלים קיט, פו): "כל מצותיך אמונה". וכן להפך, עקר היצר הרע והתאוות והעברות, חס ושלום, הם בחינת פגם האמונה, בחינת אל־אחר־כפירות שנקרא היצר הרע כנ"ל. ועקר אחיזת הכפירות שהוא היצר הרע הוא מבחינת קול החוזר הנ"ל.

כי אם היו הכל שומעים את הקול הישר בעצמו שהוא קול ה' בעצמו שברא בו כל העולמות כלם, ועדין הוא מחיה בו כל העולמות כלם, כי דבריו חיים וקימים וכו' לעד, כמו שכתוב: "ודבר אלקינו יקום לעולם" (ישעיה מ, ח). שהקולות והדבורים שבהם ברא שמים וארץ וכל העולמות הם חיים וקימים גם עכשו, וקולו לא נפסק עדין והם מחיין גם עתה כל העולמות כלם [וכמובא בשם הבעל שם־טוב ז"ל (עבודת ישראל, דרוש לשבת־שובה)], ואלו היו הכל זוכים לשמע את הקול הזה של השם יתברך שבו ברא את העולם ובו מקים את העולם כנ"ל - בודאי לא היה שום בחירה כלל! מאחר שהכל היו רואים ושומעים, שהוא יתברך בעצמו מחיה את העולם ברוח פיו. אבל באמת זה הקול בעצם, שהוא בחינת קול הישר הנ"ל, אי אפשר לשמע, כי אם היו שומעין קולו - היו בטלים במציאות, כי אפלו בשעת מתן תורה שהיו ישראל מזככים מאד במדרגה גבה מאד, אמרו (דברים ה, כב): "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים וכו', אם יספים אנחנו לשמע את קול ה' אלקינו עוד ומתנו" וכו'. ועל־כן אי אפשר לשמע את בחינת קול הישר בעצמו, ועקר בחינת השגת הקולות ששומעין מגדלתו ואלקותו יתברך שמו הוא מבחינת קול החוזר, שהוא בחינת יראה ודין, בבחינת (חבקוק ג, ב): "ה' שמעתי שמעך יראתי".

וזהו בחינת הבחירה, שמחמת שעקר השמיעה מגדלתו יתברך נמשכת מבחינת קול החוזר כנ"ל - על־כן יש בחירה. כי מי שהוא חכם אמת - מטה דעתו אל האמת, כמו אבות העולם שהטו אזנם אל האמת, עד שזכו להבין מהיכן נמשך בחינת זה הקול החוזר, עד שהשיגו והבינו שזה הקול החוזר אין לו מציאות בעצם, רק עקר הוא קול הישר שנמשך ממנו יתברך, רק מחמת שהמשיכו הוא יתברך לתוך בחינת מחצת הצמצום הראשון, על־כן יצא הקול, כביכול, בבחינת הכאה לתוך בחינת מחצת הצמצום, ועל־ידי־זה נשמע קול החוזר הזה, שהוא בחינת הדין, אבל באמת עקר הוא הקול הישר, כי זה קול החוזר אין לו שום מציאות רק שהוא החזרת קול הישר בעצמו, ועל־כן דבקו עצמם רק לבחינת קול הישר, שהוא בחינת עצם חיותו יתברך המלבש בכל העולמות, וחברו ויחדו יחד, בחינת קול החוזר עם בחינת קול הישר, ועל־ידי־זה הפרידו כל אחיזת הדין והקלפות, שהם הכפירות הנאחזין בקול החוזר, על־ידי שידעו והאמינו שקול החוזר אין לו שום מציאות בפני עצמו, חס ושלום, רק הוא החזרת קול הישר בעצמו, כנ"ל.

אבל האפיקורסים והכופרים אינם מטים דעתם אל האמת, ואינם רוצים לשמע כי אם בחינת קול החוזר בעצמו, כי אינם מטים דעתם כלל להאמין ולידע תחלת שרש מציאות הקול והחיות המחיה כל העולמות כלם, כי זה דרכם כסל למו של המחקרים והפילוסופים, שמחקרים חקירות גדולות וחכמות רבות בכל עניני הבריאה, כגון במהות ותבנית של כל פרטי הדומם, צומח, חי, מדבר, ובכל הארבע יסודות מהו הכח של כל אחד ואחד ועריכת איבריהם, וכל פרטי כחותיהם וסגלותיהם ורפואותיהם וכו', ושאר כל החכמות וכן במהות הקול מהו הקול, וכל פרטי חלוקי הקולות וערכיהם וצרופיהם, ואיך לעשות כלים לכון בהם קולות הנגינה, וכן בשאר כל החכמות שהמציאו כלים רבים לתועלת העולם וכו', אבל כל חקירתם וחכמתם הוא הכל בעניני העולם הזה העובר כהרף עין, כי זה המציא כלי איך להסתכל מרחוק, וזה המציא כלי איך לשמע מרחוק, וכיוצא בזה, ומה יתרון לאדם בכל זה? ומה ישא מכל עמלו שיעמל בזה לעולם הנצחי? כי בעולם הזה יכולים לחיות חיים טובים בלי ידיעת הכלים הללו, כמו שחיו כל דורות הקודמים שלא ידעו כלום מכלים הללו, וגם עכשו רב העולם אינם יודעים מהם כלל, וחיים חיים טובים - יותר מהחכמים שחקרו והמציאו כלים חדשים הללו, כי רבם היה להם מפלה גדולה על־ידי חכמתם החדשה שהמציאו בעולם, כמבאר במקום אחר (חיי מוהר"ן סימן קצד).

ואין להאריך בזה למי שיש לו שכל אמתי כל שהוא, שאין שום תכלית אמתי יוצא מחכמתם, מאחר שכל חכמתם הוא בענינים הגשמיים של זה העולם, וכל העולם ומלאו הוא הבל וריק, ו"אין יתרון לאדם מכל עמלו שיעמל תחת השמש" (קהלת א, ג), "ולא תשבע עין לראות ולא תמלא האזן משמע" (שם א, ח), אפלו בחוש הראות והשמע הפשוט שיש לכל אדם, כי יש לאדם כעס ומכאובות הרבה מחוש הראות וכו', שיש לו בטבעו, מה שמתאוה למותרות הרבה הרוצים להטרידו מן העולם, חס ושלום, מכל שכן שאין צריך לחפש עוד אחר כלים חדשים בתחבולות העולם הזה להרבות כבודו וממונו ושאר תאוותיו, כי כל כונת החכמים שחוקרים בכל זה, הכל הוא בעניני העולם הזה ובשביל העולם הזה להרבות כבודו ושמו וממונו, וכיוצא בזה כידוע לבקי בהם. ואין איש שם על לב לשום כל דעתו ולבו לדבק עצמו באור החיים, לחשב על תכליתו וסופו הנצחי וסוף כל סוף מה יהיה ממנו, שזהו בחינת קדשת ישראל שקבלנו מאבותינו הקדושים, שזהו בחינת התורה הקדושה, שהוא עקר החכמה האמתית והנצחית שכל חכמותינו הוא לקים את כל דברי התורה הזאת כדי לזכות לחיים נצחיים, לטוב הנצחי, לעולם שכלו ארך וטוב. ורק זהו נקרא חכמה באמת.

כי ישראל עוברים על כל החכמות שלהם, כי אינם רוצים לחקר כלל בעניני העולם הגשמי, כי הלואי ולא היינו יודעים אפלו מה שיודעים כל אחד ואחד, דהינו מה שכל אחד ואחד יודע מעניני תאוות עולם הזה והבליו, כי הלואי והיינו פורשים עצמנו גם מהם, ולהיות תמימים לגמרי כמו צדיקים הראשונים שלא הכירו צורת מטבע (פסחים קד.), רק שרב העולם אינם יכולים לעמד בזה, ואין הקדוש־ברוך־הוא בא בטרוניא וכו' (עבודה זרה ג.). ובהכרח לדעת מה שמכרח לקיום העולם בשביל פרנסה, דהינו משא ומתן וכיוצא, המכרחים ביותר. אבל לחשב תחבולות בעניני העולם הזה יותר ויותר בשביל תאות העולם הזה, אפלו כשממציא חכמה גדולה - אין שטות מזה! מאחר שלא יצליח על־ידי־זה בעולם הנצחי. כי רבם ככלם נעשים אפיקורסים גדולים על־ידי־זה ואחריתם עדי אובד בעולם הזה ובעולם הבא, וכמבאר במקום אחר (הלכות ברכת הראיה הלכה ה' אות יב). ועל־כן ישראל עם קדוש - אין חוקרים כלל בענינים הגשמיים שאינם מכרחים להם, רק שמים כל מגמתם לדבק את עצמם באלקים חיים על־ידי קיום התורה והמצוות, והם עוברים על כל החכמות שלהם, כי הם יודעים החכמה האמתיית והנצחית, ש הוא האמונה הקדושה, שיודעים ומאמינים שכל העולם ומלאו דומם, צומח, חי ומדבר וכו' וכו' מראש ועד סוף, הם וכל אשר בהם, וכל כחותם עם כל דקדוקיהם ופרטיהם, וכל מיני חכמות ותחבולות שיש בהם, הכל כאשר לכל - ברא השם יתברך בכחו הגדול, והוא מחיה את כלם בכל עת ובכל שעה, וכלם נבראו בשביל האדם השפל הזה כדי שידע זאת באמונה שלמה, כדי שיעסק כל ימיו לדבק את עצמו בהשם יתברך המחיה את כלם על־ידי עסק התורה והמצוות, שזאת החכמה, שהיא האמונה האמתית, שיודעים שהשם יתברך ברא הכל עם כל החכמות שבהם היא עולה על כל החכמות כלם.