# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/63/21/

נמצא, שעקר אחיזת היצר הרע והכפירות הוא מבחינת קול החוזר, שהוא בחינת דין, על־ידי שאין מקשרין ומחברין קול החוזר לקול הישר כנ"ל. וזהו בחינת 'בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקים, עמד ושתף מדת הרחמים במדת הדין, שנאמר (בראשית ב, ד): "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים"', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (רש"י שם). כי מדת הדין זה בחינת קול החוזר, שבתחלה רצה שיהיה קיום העולם על־ידי בחינת קול החוזר לבד, שהוא בחינת מדת הדין כנ"ל, ראה שאין העולם מתקים, כי אם לא היה רק בחינת קול החוזר מקים העולם - היה מתרבה האפיקורסות, כי לא היה אפשר להאדם להשיג שהכל נמשך ממנו יתברך, שזהו בחינת התקשרות קול החוזר לקול הישר כנ"ל, על־כן עמד ושתף מדת הרחמים במדת הדין - שזהו בחינת קול השלישי המרכב משניהם, שהשם יתברך שתף קול הישר עם קול החוזר והמשיך בחינת קול השלישי, שהוא בחינת קול עז, קול המרכב משניהם, ועל־ידי־זה יש קיום להעולם.

כי עכשו מחמת שקיום העולם על־ידי קול המרכב, שהוא בחינת "הקל קול יעקב", על־ידי־זה יש קיום להעולם, כי עתה יש לנו כח לדבק באור החיים - לידע ולהשיג האמונה הקדושה שהכל נמשך ממנו, וכל החכמות והעקמומיות שבלב הנמשך מבחינת קול החוזר, מבחינת דין - הכל נמשך ממנו יתברך בעצמו בשביל הבחירה, כי קול החוזר אין לו מציאות רק מקול הישר, וכל זה יש לנו כח להשיג על־ידי הרכבת הקול שהרכיב וחבר השם יתברך בעצמו שני הקולות יחד, שהוא בחינת שתוף מדת הרחמים במדת הדין כנ"ל, ולולא זאת, לא היה כח להאדם לשבר הבחירה כלל, כי היו מתגברים עליו הקלפות והכפירות הנמשכים מבחינת קול החוזר כנ"ל. אבל עכשו יש לו כח להטות לבבו אל האמת לבחינת קול הישר שממנו נמשך הכל, מאחר שקיום העולם על־ידי הרכבת שני הקולות יחד כנ"ל. כי עצם הקול הישר בעצמו אי אפשר לגלות כדי שלא יתבטלו במציאות כנ"ל.

וזהו בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ה, א): בעשרה מאמרות נברא העולם. והקשו שם (ראש השנה לב.): 'הני "ויאמר" דבראשית תשעה נינהו? ותרצו: ",בראשית" נמי מאמר הוא'. ועתה לכאורה קשה, מדוע באמת לא כתיב גם במאמר הראשון "ויאמר", כמו בשאר התשעה מאמרות? אך זהו בחינה הנ"ל, ש"בראשית" הוא בחינת מאמר הראשון, שהוא בחינת קול הישר, שבו כלולין כל העשרה מאמרות, וכל העולמות כלם מראש ועד סוף, כי כלם כלולים בבראשית שנקרא מאמר סתום, שכולל הכל, כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (בלקוטי תנינא סימן יב). ומחמת שהוא בחינת קול הישר בעצמו אינו מכנה בשם מאמר, שהוא בחינת קול ודבור, כי זה הקול והדבור אי אפשר לשמע ולהשיג כלל שלא יתבטלו במציאות כנ"ל, רק אחר שיצא הקול הישר, שהוא בחינת בראשית שכולל הכל, אחר־כך תכף נתהוה קול החוזר, ואז הרכיב השם יתברך שני הקולות יחד שהוא בחינת קול השלישי הנ"ל, ובו ברא הכל. וזהו בחינת תשעה 'ויאמר' דבראשית, שהם בחינת קול שאפשר לשמע, כי נמשכין מבחינת קול החוזר והישר המרכבין יחד שבהם נברא העולם בפרטיות, ונתחלק למיניו, שהם כל הדברים שנבראו על־ידי תשעה מאמרות בששת ימי המעשה. כי בבחינת 'בראשית - מאמר סתום', קול ישר, שם היה הכל כלול ביחד, ולא היה אפשר עדין להכיר פרטיות הבריאה מחמת שזה הקול סתום ונעלם מאד. וזה עקר עבודתנו לכלל הכל בבחינת בראשית, להחזיר הכל לשרשו לידע ולהאמין שהכל נמשך ממנו לבד, כי אין מציאות לקול החוזר כי אם מקול הישר, כנ"ל.

וזהו בחינת 'עשרה מיני נגינה' דקדשה שהם בחינת עשרה מאמרות כנ"ל (סוף אות טו), שהם מבררין הטוב מן הרע, האמונה מן הכפירות, כי הם מקשרין ומרכיבין כל הקולות ומחברין היטב קול החוזר עם קול הישר, עד שנעשה הנגון הממשיך הלב להשם יתברך - שממשיך ומוציא הלב מן הכפירות והתאוות הנמשכין מבחינת קול החוזר, ומחזירין ומקשרין אותו לבחינת קול הישר, שזהו בחינת כלליות הבריאה בשרשה, בחינת הדבקות בהשם יתברך, שעקרו על־ידי בחינת 'עשרה מיני נגינה' כנ"ל. כי עקר הדבקות הוא האמונה, שהוא בחינת החזרת קול החוזר לקול הישר, שזהו בחינת 'עשרה מיני נגינה' כנ"ל. ועל־כן עקר הנגינה מבחינת סטרא דליואי, שהוא בחינת קול החוזר, כי שם עקר הברור שצריכין לברר הטוב מהרע הנאחז שם על־ידי שמחברין אליו קול הישר ומחזירין הכל לקול הישר שהוא עקר הכל. כי כל הקולות שבזה העולם הם בחינת קול החוזר נגד קול הישר העליון בעצמו, ושם עקר הברור שצריכין לדבק אותן בקול הישר על־ידי בחינת נגינה, וכנ"ל.