# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/63/25/

אבל במקום שיש קדושין ויש עברה, הולד הולך אחר הפגום - שהוא בחינת יגון ואנחה. כי במקום עברה, חס ושלום, שהוא תאוות עולם הזה, נמצא, שהוא כרוך אחר תאוות זה העולם ועוקר עצמו מהשם יתברך, ואינו מקשר אחר הבריאה בשרשה, רק, אדרבא, הוא "נרגן מפריד אלוף" – שמפריד עצמו עם כל הבריאה התלויה בו מהשם יתברך, על־כן אינו נכלל בהקדשה, שהוא בחינת סטרא דדכורא, רק אדרבא, הוא ממשיך עצמו להסטרא אחרא, על־כן הולד הולך אחר הפגום, שהוא בחינת יגון ואנחה, ששם כל הפגמים, כי מי שהוא פגום יותר - שם אחיזת היגון ואנחה ביותר, ואפלו אם האיש פגום והאשה ממשפחה כשרה, עקר אחיזת היגון ואנחה בו, כי זה כלל, שסטרא דנוקבא דקדשה נחשב לבחינת דכורא לגבי דכורא דסטרא אחרא שנחשב לבחינת נוקבא נגדה, כידוע. ועל־כן הפגום הוא בבחינת סטרא דנוקבא, בחינת יגון ואנחה, והולד הולך אחריו במקום שיש עברה, כי עקר העברה, בפרט בפגם הברית, הוא מבחינת יגון ואנחה שמשם עקר התאוה כנ"ל, ועל־כן במקום עברה הולד הולך אחר הפגום, שהוא בחינת יגון ואנחה כנ"ל, אבל בזווג של מצוה, שהוא בחינת כהן, לוי, ישראל, שם נמתק היגון ואנחה ונהפך לשמחה, ונכלל הכל בסטרא דדכורא כנ"ל, ועל־כן הולד הולך אחר הזכר, כנ"ל.