# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/63/26/

וזהו בחינת 'עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית' (יבמות עו:), וזה בחינת "אל תצר את מואב" וכו' (דברים ב, ט), בשביל שתי פרידות טובות שיצאו מהם, שהם רות המואביה ונעמה העמונית (בבא קמא לח:), שמהם יצאו דוד ויוצאי חלציו, שהם בחינת משיח שיצא מהם, כי עקר הגאלה שתהיה על־ידי משיח שיבוא במהרה בימינו, הוא על־ידי השמחה הגדולה שיהיה אז, על־ידי שהכל יכירו וידעו אז את אמתת אלקותו וגדלתו יתברך, ועל־ידי־זה תגדל השמחה אז מאד מאד כמו שכתוב (דברי־הימים א טז, לא): "ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך". וכמו שכתוב (ישעיה כה, ט): "ואמר ביום ההוא הנה אלקינו וכו'. נגילה ונשמחה בישועתו" וכו', וכיוצא בפסוקים הרבה כנ"ל. ועל־ידי־זה תהיה עקר הגאלה, כמו שכתוב (שם נה, יב): "כי בשמחה תצאו וכו' ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה". וכמו שכתב רבנו ז"ל (תנינא סימן י), ששמחה הוא עולם החרות, עין שם. ואז יתהפך כל היגון ואנחה שהוא בחינת מרירת הגלות יתהפך לשמחה, בבחינת "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה", וכמו שכתוב: "והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם". וכמבאר כל זה למעלה (אות יג).

ועל־כן נמשכה נשמת משיח על־ידי אתערותא דנוקבא דיקא, כמבאר בתורה בענין בנות לוט, שמהם יצאו רות ונעמה שמהם יצא דוד ומשיח כנ"ל. וכן במעשה של תמר ויהודה, כמו שכתוב (בראשית לח, יד): "ותשב בפתח עינים". וכן במעשה של רות ובעז, כי כל זה הוא בחינת התהפכות היגון ואנחה לשמחה, שהוא עקר בחינת משיח, בחינת "והפכתי אבלם לששון" כנ"ל, כי כל אלו היה כונתם לשם שמים, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל (נזיר כג:) ובפרוש רש"י (בראשית לט, א). וכשההתעוררות מן האשה לשם שמים להחיות זרע להעמיד תולדות, נמצא, שהיגון ואנחה בעצמו נתהפך לשמחה, מאחר שהיא בעצמה, ששם אחיזת היגון ואנחה, ברצונה נעשית מרכבה אל הקדשה, מאחר שרצונה להעמיד תולדות לקיום העולם, שהוא בחינת שמחה כנ"ל, כי זווג דמצוה לקיום העולם הוא בחינת שמחה וכו', וכנ"ל (אות יג).

כי ער ואונן פגמו מאד, כי השחיתו דרכם, כמו שכתוב בתורה (בראשית לח, ז), שזהו עון הגדול בתורה, כי אפלו מי שהוא פרוש לגמרי מחמת גדל קדשתו הוא גם כן פגם גדול, מאחר שאינו ממתיק היגון ואנחה הנאחז בבחינת סטרא דשמאלא, בבחינת האשה וכו', ואינו מעמיד תולדות, שהם עקר בחינת הגדלת השמחה בהשם יתברך, על־ידי שנתרבין ישראל המכירין גדלתו יתברך וכו' וכנ"ל, שזהו בחינת פגם נדב ואביהוא וכו' כנ"ל, מכל שכן וכל שכן להפך ממש, כשמשחית דרכו, ואזי אינו ממתיק היגון ואנחה, אדרבה! היגון ואנחה בעצמם מקבלים הטפה, חס ושלום, כי יגון ואנחה הם ס"מ ולילית, כמובא בכונות, והם עושקים הטפה היוצאת לבטלה, חס ושלום, ועל זה נאמר (קהלת ד, א): "וראיתי דמעת העשוקים וכו', ומיד עשקיהם כח ואין להם מנחם", כידוע, 'דמעת העשוקים' דיקא, כי הם מלאים דמעות, בחינת בכיה ויגון ואנחה, כי שם הם עשוקים כנ"ל. ועל־כן גדול עוונו מנשא.

ועקר תקון תשובתו הוא על־ידי הצדיק האמת שיכול לעורר כל ה'עשרה מיני נגינה', שהם בחינת שמחה כנ"ל, כי שם עקר הפגם שלו בבחינת שמחה כנ"ל, כי על זה הפגם נאמר (משלי ב, יט): "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים", 'ארחות חיים' הוא בחינת שמחה, כמו שכתוב (תהלים טז, יא): "תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך" וכו'. וכל זה כשאינו עושה תשובה, אבל כשעושה תשובה ועוזב דרכו הרע ומחשבותיו הרעים, ומתגבר בכל כחו לשבר מדת העצבות שמשם כל המחשבות רעות וכל ההרהורים רעים, ומקרב את עצמו לצדיקים אמתיים ולכשרים האמתיים המשתדלים בתקנתו, ויודעים איך להכניס בו שמחה, כי יש להם כח לתפס גם אותו עם תקף היגון ואנחה הנאחז בו ולהכניסו בתוך השמחה דקדשה, על־ידי־זה עקר תקונו, כי עקר תקונו הוא כשיזכה שיתהפך היגון ואנחה לשמחה וכנ"ל. וזהו בחינת העשרה קפיטל תהלים שגלה רבנו ז"ל בשביל תקון למקרה לילה, כי אלו העשרה מזמורי תהלים הם בחינת 'עשרה מיני נגינה' כמבאר בדבריו הקדושים (סימן רה; צב תנינא). ו'עשרה מיני נגינה', הם בחינת השמחה, בחינת התהפכות יגון ואנחה לשמחה שעל־ידי־זה עקר התקון של פגם הברית כנ"ל.

ועקר גמר תקון חטא זה יהיה על־ידי משיח, כמובא בספרים, שזהו בחינת (ישעיה נט, כ): 'ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב' וכו', כמובא בכונות (לקוטי תורה שם). כי משיח יהפך היגון ואנחה לשמחה, שזהו בחינת הגדלת השמחה שיהיה אז כנ"ל, ועל־כן דוד, שהוא משיח - עסק כל ימיו בספר תהלים שיסד, שהוא בחינת 'עשרה מיני נגינה' כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר תקון חטא זה שהוא נתתקן על־ידי דוד משיח דיקא כנ"ל. ועל־כן היה נפש דוד נמשך מסטרא דנוקבא, כמובא (זהר משפטים קג:). וכל השתלשלות המשכת נשמתו לעולם על־ידי התעוררותם כנ"ל, כי זה היה תקף כחו של דוד, שהוא בחינת משיח, שיש לו כח על־ידי תפלותיו וזמירותיו, שהם ספר תהלים שחבר בחינת 'עשרה מיני נגינה' - להפך כל היגון ואנחה הנאחז בסטרא דנוקבא - להפך הכל לשמחה, שזהו עקר שלמות הגדלת השמחה, שזהו עקר התקון והגאלה שיהיה על־ידי משיח בחינת "ששון ושמחה ישיגו" וכו' כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר התקון של כל הנדחין בעוונותיהם הבאים לשוב שיתתקנו על־ידי־זה דיקא, בחינת "ופדויי ה' ישבון וכו' ששון ושמחה ישיגו" וכו', כנ"ל.

ועל־כן איתא באמת, שדוד היה בסכנה גדולה כל ימיו, כמו שכתוב (תהלים צד, יז): "לולא ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי". וכמו שכתוב (שמואל-א כ, ג): "כפשע ביני ובין המות". כי דוד לא היה לו חיים כלל, כי היה מסטרא דנוקבא ששם אחיזת היגון ואנחה, בחינת סטרא דמותא. והוא בתקף כחו זכה להפך הכל מהפך אל הפך, כי הפך ממות לחיים, מיגון ואנחה לשמחה, כמו שכתוב (תהלים קטז, ג-ט): "אפפוני חבלי מות וכו' צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא וכו', כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה את רגלי מדחי אתהלך לפני ה' בארצות החיים" וכו', וכיוצא בזה הרבה, כי זכה להפך תקף היגון ואנחה לשמחה, וכל זה על־ידי נעימת זמירותיו, על־ידי רבוי התפלות ותחנות ובקשות שזכה לצעק תמיד אל ה' בכל מיני קולות ולשונות של צעקה ותפלה ותחנונים ושירות ותשבחות, שזהו כל ספר תהלים, שזהו בחינת 'עשרה מיני נגינה' כנ"ל, ועל־ידי־זה הפך יגון ואנחה לשמחה, מות לחיים, עד שזכה להיות נכלל בחיים לעולם, כמו שכתוב (שם טז, יא): "תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך". בחינת 'דוד מלך ישראל חי וקים' (ראש השנה כה ע"א); וכנ"ל.