# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/63/27/

וזהו בחינת מחלקת קרח ועדתו על אהרן, כי קרח היה לוי ואהרן היה כהן, ועקר עבודת הלוי הוא בשיר על הדוכן, וכל עבודתו הוא להתחבר ולכלל בהכהן, שהוא בחינת חסד, בחינת קול הישר, דהינו לחבר ולכלל קול החוזר, שהוא בחינת דין, בחינת לוי - לחברו ולכללו היטב בבחינת קול הישר, שהוא בחינת כהן כנ"ל, שזהו בחינת כל עבודת השיר של הלויים שהם בחינת 'עשרה מיני נגינה' שעל־ידי־זה ממתיקין הדין והיגון ואנחה, שהוא סטרא דמותא הנאחז בבחינת קול החוזר, כי מקשרין אותו במקור החיים, שהוא בחינת קול הישר שבו ברא העולם, ובו מחיה ומקים את העולם, כי "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו" וכו' (תהלים לג, ו), שהוא בחינת קול ודבור כנ"ל, וכמבאר כל זה למעלה היטב (אות יט).

וקרח פגם בזה מאד מאד, ורצה לחלק על הכהנה, שרצה, חס ושלום, להחריב כל העולמות ולהחזיר העולם לתהו ובהו על־ידי מחלקתו, כי רצה, חס ושלום, להפך הלוי לכהן, להפך בחינת קול החוזר כאלו הוא, חס ושלום, בחינת קול הישר, שזהו עקר הפגם של כל האפיקורסים והכופרים באלקים חיים - שאינם מסתכלים רק על הקול הנשמע בזה העולם, שהוא בחינת קול החוזר, שהוא בחינת החיות והחכמה המלבשים בזה העולם, ואינם מחזירים פניהם לקשר הכל לשרשו - להסתכל ולידע ולהאמין מבטן מי יצא הקול הזה, לידע ולהודיע ולהודע שהוא היוצר, הוא הבורא וכו', והוא אמר ויהי, והכל נמשך מקולו הישר, שהוא בחינת כהן שמשם נמשך הכל, רק שאי אפשר לשמע קולו הישר בעצם כי אם על־ידי התחברות עם בחינת קול החוזר וכנ"ל, בשביל קיום העולם כנ"ל, אבל באמת אין מציאות לקול החוזר כי אם על־ידי קול הישר וכו' כנ"ל. וקרח פגם בזה מאד על שרצה לקח הכהנה לעצמו, שזהו בחינת הפגם הנ"ל בעצם, שרצה לעקר עצמו מחי החיים ולחרב העולם, חס ושלום, כאלו קול החוזר, שהוא בחינת סטרא דלוי יש לו מציאות בפני עצמו, חס ושלום.

ועל־כן באמת אמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי סנהדרין פרק י' הלכה א): 'קרח כפר בעקר', כי בודאי כפר בעקר על־ידי מחלקתו שחלק על הכהנה, שרצה לחלק סטרא דלוי, בחינת קול החוזר מבחינת כהן, מבחינת קול הישר, שזהו עקר הכפירה של כל הכופרים כנ"ל. וזהו "ויקח קרח", ותרגומו: 'ואתפלג קרח', 'ואתפלג' דיקא שחלק והבדיל עצמו, שזהו עקר הפגם והכפירה שלו - שרצה לחלק ולהפליג בחינת קול החוזר מקול הישר, שהוא בחינת חלקת הלויה מן הכהנה, ורצה לעשות הלוי לכהן כאלו קול החוזר יש לו מציאות בפני עצמו, כאלו הוא בעצמו, חס ושלום, הוא קול ישר, שזהו בחינת כפירת כל הכופרים שסוברים, שחכמתם בעצמם יש להם מציאות בפני עצמה, עד שכופרים באלקים חיים, וכל זה מחמת שאינם מסתכלים על שרש חיות כל החכמות מהיכן נמשך הכל, כמו שכתוב (ישעיה מא, ד): "מי פעל ועשה קרא הדרות מראש". וכמו שכתוב (שם מ, כו): "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" וכו'.

וזה שכתוב בפסל מיכה שרצה להתגבר על־ידי שהיה לו הלוי לכהן, כמו שכתוב (שופטים יז, יג): "כי היה לי הלוי לכהן". כי משם עקר אחיזת הכפירות והעבודה זרה - כשסוברים שבחינת קול החוזר הוא בחינת קול הישר, חס ושלום, כנ"ל, שזהו בחינת מחלקת קרח שכפר בעקר, ורצה לעשות הלוי לכהן, שזהו בחינת פסל מיכה, בחינת "כי היה לי הלוי לכהן", וכנ"ל.

ועל־כן היה עקר מחלקת קרח על־ידי אשתו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קי.) על פסוק (משלי יד, א): "חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו" - 'זו אשתו של קרח', כי עקר אחיזת היגון ואנחה הנאחז בקול החוזר נאחז באשתו שנמשכה משם כנ"ל, והתגברה ברשעתה כל כך עד שלא רצתה להיות מרכבה אל הקדשה - שיהיה נכלל אשה באיש, לוי בכהן, והיא ברשעתה פגמה בזה, שזהו עקר בחינת אשה רעה, שנאמר עליה (קהלת ז, כו): "ומוצא אני מר ממות את האשה".

כי עבודת הלוי הוא בשיר על הדוכן, בחינת 'עשרה מיני נגינה', שעל־ידי־זה נתהפך יגון ואנחה לשמחה ונתיחד קול החוזר בקול הישר, שהוא בחינת זווג דקדשה שנכללת אשה באיש וכנ"ל, שזהו בחינת כלי־זמר שמנגנין על החתנה, וכמו שמבאר רבנו ז"ל (סימן רלז) על פסוק (בראשית כט, לד): "הפעם ילוה אישי אלי". שהוא סוד כלי זמר שמנגנין על החתנה, כי אמרה לאה הפעם שנולד לוי, שהוא בחינת נגינה - "עתה ילוה אישי אלי". כי עקר התחברות דקדשה של איש ואשה הוא על־ידי 'עשרה מיני נגינה', שהם בחינת לוי כנ"ל, עין שם וכנ"ל. ואשתו של קרח פגמה בזה, ורצתה להפך ממש לחלק על הכהנה, להפך הלוי לכהן וכו', שעל־ידי־זה אינו נמתק היגון ואנחה, אדרבא! מתגבר יותר וכנ"ל. ועל־כן באמת גרמה מיתה משנה מאד לה ולקרח ולכל עדתו, כי נאבדו כלם על ידה, כי יגון ואנחה היא סטרא דמותא כנ"ל, הפך השמחה, שהוא בחינת חיים ושלום כנ"ל, כמו שכתוב (ישעיה נה, יב): "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון". כי שלום הוא בחינת התחברות שני הפכים, דהינו כששמאל נכלל בימין, לוי בכהן, שזהו עקר השמחה כנ"ל, וקרח במחלקתו פגם בכל זה כנ"ל.

ועל־כן נקראת הכהנה "ברית שלום", כמו שכתוב (במדבר כה, יב): "הנני נתן לו את בריתי שלום, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם". כי עקר השמחה והשלום נמשך מבחינת הכהן, שהוא בחינת קול הישר, שהוא שרש הכל, והכל צריכין להתקשר אליו, שזהו בחינת עבודת הלויים בשיר - לחבר הכל להשרש על־ידי בחינת 'עשרה מיני נגינה', שזהו עקר בחינת השלום והשמחה, כשכל העולמות חוזרים לשרשן, ואינם נפרדים משרש חיותם, וזה עקר השמחה והחיים והשלום, "כי שם צוה ה' את הברכה חיים" (תהלים קלג, ג), כי כל חיות כל העולמות נמשך משם, מבחינת כהן, שהוא בחינת קול הישר, שהוא שרש הכל, שרש השמחה, שהוא בחינת שלום, בחינת "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון" וכנ"ל. נמצא, כשקרח פגם במדתו ממש, דהינו שפגם בהשלום והשמחה על־ידי מחלקתו, על־ידי שהלך אחר עצת אשתו חלק עצמו מן הכהנה על־ידי שרצה להפך הכהנה אליו, ועל־ידי־זה כפר בעקר, שכל זה הוא הפך תקון מדתו ממש, כי קרח הוא לוי, בחינת שמאל, בחינת קול החוזר שצריך להשתדל תמיד להתקשר אל הכהן לכלל בימין, שזה בחינת עבודת השיר של הלויים וכו' כנ"ל, שהוא פגם בכל זה, כנ"ל.