# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/63/33/

והנה על־פי הנ"ל מבאר היטב ענין החבור והסמיכות של זה שחי חיים טובים בלי שום חסרון, שהוא דיקא נקרא 'חרש' ואינו שומע כלל שום קול של זה העולם, כי כל הקולות של זה העולם כלם הם חסרונות, ואפלו השמחות של זה העולם כלם הם חסרונות, ועל־כן הוא נקרא 'חרש', כי אצלו אינו עולה זה העולם כלל שישמע החסרון שלהם וכו' - כי כל הקולות של זה העולם הגשמי, שהם הקולות שאינם דקדשה באמת, כלם הם חסרונות בודאי, כי כלם נמשכים מבחינת קול החוזר הנ"ל, שמשם כל הדינים שמשם כל החסרונות שבעולם.

כי כל היסורין והחסרונות שיש לכל אדם שבעולם, כלם מחמת מדת הדין והצמצום המעכב השפע, שעל־ידי־זה באים כל החסרונות והיסורים, חס ושלום, ועקר התגברות הדין, חס ושלום, שמשם החסרונות הוא על־ידי קול החוזר, שהוא קול הברה כנ"ל, הינו על־ידי ששומע רק קול החוזר בעצמו ואינו סותם אזניו מקול החוזר, שהוא בחינת קול כסילות של הבלי עולם הזה - להטות לבבו ואזנו אל בחינת קול הישר בעצמו, שהוא כלליות התורה והמצוות שנמשכת מקול הישר, בחינת (דברים ד, יב): "קול דברים אתם שומעים" וכו', ועקר התורה והמצוות הוא האמונה כנ"ל, דהינו להטות אזנו ולבבו לקול הישר שעל־ידי־זה נברא הכל, לידע, שהכל נמשך רק מקול הישר וכנ"ל (סוף אות יט). וכל אחד כפי מה שפוגם בזה, שהוא בחינת פגם אמונה, בחינת עבודה זרה וכפירות ואפיקורסות, שעל־ידי־זה מפריד השפעת כל טוב הנמשך מבחינת קול הישר לכלליות העולם שבהם נשמע בחינת הקול החוזר כנ"ל - מזה באין כל החסרונות.

כי באמת עקר בחינת קול החוזר נמשך בשרשו מבחינת חסרון, כי ידוע, שקול החוזר בגשמיות הוא - כשהקול פוגע באיזה מחצה ומכה בו, כגון ביער או בין ההרים, שעל־ידי־זה נשמע קול הברה, שהוא קול החוזר, ובשרש העליון נמשך בחינת קול החוזר מהכאת בחינת קול הישר, בבחינת מחצה העליונה, שהוא בחינת תחלת הצמצום, שהוא בחינת נקדת המרכז שעל־ידי־זה נמשך בחינת קול החוזר, כי ידוע ומבאר במקום אחר (סימנים מט, סד), שקדם הבריאה היה הכל אין סוף ולא היה מקום לבריאת העולם, וכשרצה השם יתברך לברא את העולם - צמצם אלקותו אל הצדדין עד שנעשה חלל הפנוי באמצע, ושם המשיך האור בדרך קו, ועל־ידי־זה נבראו כל העולמות וכו', כמבאר ב'עץ־חיים' בתחלתו. וזה הצמצום הוא בחינת המקום והמחצה של כל העולמות, כי בלא הצמצום היה הכל אין סוף, ולא היה מקום לבריאת העולמות כנ"ל. ותכף אחר הצמצום כשנעשה בחינת חלל הפנוי, אז המשיך השם יתברך אורו בדרך קו הישר, שהוא בחינת קול הישר, שעל ידו נברא הכל, כמו שכתוב (תהלים לג, ו): "בדבר ה' וכו' וברוח פיו" וכו'. ומחמת שזה הקול הישר פגע בנקדת המרכז, שהוא תכלית מחצת הצמצום. כידוע, שעקר תכלית הצמצום הוא בבחינת נקדת המרכז, שרחוק בתכלית הרחוק מכל האור אין סוף הסובב את החלל הפנוי, וכשפגע הקול הישר הזה במחצת הצמצום הזה, שהוא נקדת המרכז - נעשה תכף בחינת קול החוזר, שהוא קול הברה, ומגדל הרחוק של הקול הברה מהתחלת הקול הישר, על־ידי־זה נדמה הקול הברה לקול בפני עצמו, עד שאפשר לטעות, חס ושלום, כאלו זה הקול הברה, חס ושלום, היא עקר הקול וכו' כנ"ל, שזהו עקר בחינת הבחירה וכנ"ל.

כי באמת גם כל הצמצום הנ"ל של חלל הפנוי הוא רק בהמח והדעת, וכמבאר מזה קצת במקום אחר, וכמובן בדברי רבנו ז"ל בהתורה 'בא אל פרעה' (סימן סד), שעקר הצמצום הוא מה שצמצם את המח והדעת, עד שלא יוכל המח והדעת להשיג בחכמה אלקותו יתברך כי אם באמונה לבד, שמזה נמשכין כל הקשיות של המחקרים שאי אפשר לישבן, כי הם נמשכין מבחינת הצמצום של החלל הפנוי, ששם אי אפשר למצא אלקותו בחכמה ושכל כי אם באמונה לבד וכו', ועין שם בהתורה הנ"ל ובכל המקומות שדברנו מזה, ואם איש אמונות אתה וחפץ באמת, תבין ותשכיל מעלת האמונה העולה על כל החכמות כלם, ותבין הדברים היטב.