# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/63/35/

וזה בחינת מצות מילה, שהוא מצוה שקבלו ישראל בשמחה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קל.), שהוא בחינת תקון הברית, כי הערלה הוא מום בחינת חסרון, כי המום הוא חסרון ואפלו יתר איבר הוא מום בחינת חסרון (יורה דעה סימן נה סעיף ד). וזהו בחינת הערלה, שהוא יתרון, בחינת מותרות, אבל באמת הוא חסרון ומום, כמו שפרש רש"י (בראשית יז, א): "התהלך לפני והיה תמים"; 'שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני'. כי זהו בחינת 'כל המוסיף גורע' (סנהדרין כט.), שהוא בחינת הקלפות שנקראין מותרות, שזהו בחינת 'עשתי עשר יריעות עזים', כמובא (עץ־חיים שער יא פרק י), כידוע.

כי באמת רואין בחוש, שהערלה הוא יתרון בגוף האדם, כי אין שום איבר באדם שאם יחתכו ממנו חתיכה - ישאר האיבר בתכלית השלמות יותר מבתחלה בלי שום חסרון, כמו שרואין זאת במצות מילה, שדיקא אחר חתוך הערלה והפריעה מתגלה העטרה, ורואין בחוש שזהו עקר תבנית האיבר באמת - צלם דמות תבניתו. והערלה שהיתה עליו היא רק קלפה ממש, כמו מוץ ותבן ושאר הקלפות שסביב התבואה והפרות, שאין נכר הפרי, כי אם כשמפרישין ומבדילין ממנה הקלפה הקודמת לפרי, כמו כן ממש רואין בחוש למי שמסתכל על האמת, שהערלה היא קלפה ממש, וכשחותכין ומפרישין ומבדילין אותה, אז נראה עקר אמתיית צלם דמות האדם דקדשה, כי אז נתגלה העטרה בשלמות בלי שום הכר חתך, כי כך ברא השם יתברך איבר זה בכונה, שהוא משנה מכל האיברים שבאדם, כי אין שום איבר כזה שכשיחתכו ממנו איזה חלק יהיה נשאר צלמו בתמונה שלמה כמו זה האיבר אחר חתוך הערלה והפריעה. נמצא, כשמעבירין הערלה, ש הוא המום, בחינת חסרון, בחינת תאוות עולם הזה וחכמותיו, שכלם חסרונות הנמשכין מהמותרות, בבחינת 'כל המוסיף גורע', וכשמעבירין המותרות, אז דיקא נשלם החסרון, כי אז דיקא נקרא "תמים", בחינת "התהלך לפני והיה תמים" כנ"ל, כי אז דיקא יכול לדבק את עצמו בחי החיים ששם כל השלמות כנ"ל.

ועל־כן מצות מילה היא מצוה שקבלו ישראל בשמחה, ועדין עושין אותה בשמחה (שבת קל.), כי כשמבטלין המותרות, שהם החסרונות, שהם בחינת תאוות עולם הזה והבליו, אזי זוכה לדבק עצמו בבחינת קול הישר, בחי החיים, ששם שרש השמחה, שרש כל ה'עשרה מיני נגינה', שעקר שמחתן ושלמותן הוא כשנכללין בקול הישר, שזה זוכין על־ידי מצות מילה, על־ידי שמעבירין הערלה, ש הוא המותרות, ש הוא המום והחסרון כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לבטל אחיזת הקלפות הנאחז בקול החוזר, ואז נכלל הכל בבחינת קול הישר, שזה עקר שלמות 'עשרה מיני נגינה' התלויים בתקון הברית, שהוא שלמות השמחה כנ"ל.

וזהו בחינת מילה ופריעה, כי כשמעבירין תקף הזהמא, שהיא הערלה, אז יכולין לתפס שאר הקלפות שיש בהם עוד אחיזת היגון ואנחה לתוך השמחה, שזהו בחינת קלפת הפריעה שהיא בחינת נגה שנכלל בתוך הקדשה, שזהו בחינת (ישעיה ס, י): "ששון ושמחה ישיגו" וכו' – שתופסין את היגון ואנחה לתוך השמחה וכנ"ל.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

וזהו בחינת "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם" (תהלים קמט, ו), שמרמז על מצות מילה, כידוע (יורה דעה סימן רסה סעיף יא). כי על־ידי מילה מכניעין הערלה, ש הוא הסטרא אחרא, בחינת מותרות, שהוא בחינת חסרונות הנאחז בבחינת קול החוזר, ואז זוכין לדבק את עצמו בבחינת קול הישר, שהוא בחינת "רוממות אל בגרונם", שזהו בחינת 'עשרה מיני נגינה' שהם בחינת תקון הברית וכנ"ל. ועל־כן נוהגין לנגן זה הפסוק 'רוממות אל' כשיש מילה, הינו כנ"ל.

(מן: 'וזהו בחינת מצות מילה' וכו' הנ"ל צריך עיון בכמה דברים.)