# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/63/4/

וזהו בחינת כלי־זמר שמנגנין על החתנה בשביל השמחה - כי הכלי־זמר הם בחינת 'עשרה מיני נגינה', שעל ידם עקר השמחה כנראה בחוש, וכמו שאמר רבנו ז"ל (סימן כד תנינא) כנ"ל, כמו שכתוב (תהלים צב, ד־ה): "עלי עשור ועלי נבל, כי שמחתני ה' בפעלך" וכו'. ועקר הכלי־זמר בחינת 'עשרה מיני נגינה' שהם מכניסין שמחה בלב, עקר הפלגת מעלתם הוא בבחינה הנ"ל, שיש כח ל'עשרה מיני נגינה', שהם כלליות הנגונים והכלי־זמר - לשמח את האדם בתקף דאגתו והעצבות שלו, כנראה בחוש, שעל־ידי נגון אפלו בפה, מכל שכן כששומעים הנגון מכלי־זמר - בא האדם לתוך שמחה מתקף הדאגה והעצבות, כי ה'עשרה מיני נגינה' יש להם זה הכח לחטף היגון ואנחה ולהפכם לשמחה כנ"ל.

ועל־כן אתערות א דנגינה הוא מסט רא דלואי שהיו מנצחים בשיר על הדוכן, שהם בחינת סטרא דשמאלא, כידוע, שזהו בחינת 'רוח צפונית שהיתה מנשבת בכנור של דוד והיה מנגן מאליו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ג:), כי עקר הנגון מבחינת צפון שהוא שמאל, בחינת סטרא דלואי, כי שם בסטרא דשמאלא, שם עקר אחיזת הדין שהוא בחינת עצבות. ועל־כן עקר שלמות השמחה, ש הוא 'עשרה מיני נגינה', בא משם דיקא מבחינת שמאל כנ"ל. כי זה עקר שלמות השמחה הבא על־ידי 'עשרה מיני נגינה', כי יש להם כח להפך היגון ואנחה שבא משם מבחינת שמאל, לשמחה, שזה עקר שלמות השמחה כנ"ל, כי 'אין הדין נמתק אלא בשרשו' (עץ־חיים שער יג, פרק יא), ועל־כן בשרש הקדשה, התעוררות השמחה הוא דיקא מסטרא דשמאלא, ועל־כן משם דיקא באין כל ה'עשרה מיני נגינה', כי דיקא על־ידי־זה יכולין להמתיק ולבטל היגון ואנחה בשרשו עד שיתהפך היגון ואנחה לשמחה, שזה עקר שלמות השמחה כנ"ל.

ומחמת שעקר היחוד של ה חתנה הוא בבחינה זו - להפך היגון ואנחה לשמחה, על־כן נוהגין לחיוב גדול שיהיה כלי־זמר על החתנה, כי 'עשרה מיני נגינה' יש להם זה הכח להפך היגון ואנחה לשמחה, שזהו בחינת רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד וכנ"ל. וזה שאיתא בזהר הקדוש (וישב קפו:) 'אתערותא דזווגא מסטרא דצפון', כי דיקא משם ממשיכין השמחה להפך היגון ואנחה לשמחה, שזהו בחינת רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד שמשם הנגינה וכו' כנ"ל.

כי הנגון הוא בבחינת עולה ויורד, בחינת (משלי ל, ד): "מי עלה שמים וירד" וכו', שפרש רבנו ז"ל על הנגינה, כמבאר בהתורה "ויהי מקץ" (סימן נד), שהמנגן מברר הרוח טובה מן הרוח רעה, שזהו בחינת "מי עלה שמים וירד" וכו', עין שם. וזהו בחינה הנ"ל, שמהפך היגון ואנחה לשמחה על־ידי הנגינה, כי הפוך יגון ואנחה לשמחה, זהו עקר בחינת ברור הרוח טובה מן הרוח רעה, בחינת 'עולה ויורד', שצריך המנגן הממשיך השמחה לירד בנגונו בתקף הרוח רעה ש הוא עצבות מרה שחורה, בחינת יגון ואנחה, ולברר ולהעלות הקדשה והשמחה שיש שם, שהוא בחינת הרוח טובה, עד שיעלה ויברר הרוח רעה, בחינת יגון ואנחה - להפכה לשמחה, שזה עקר שלמות השמחה, עקר מעלת נעימות הנגון על־פי מדותיו, כי מדות הנגון וערכי וצרופי קולות של הנגון הכלולים ב'עשרה מיני נגינה' שמהם נמשכין כל הנגונים שבעולם - יש להם כח לשבר את הלב מאד ולהעלותו ולהמשיכו להשם יתברך מאד מאד, כי הנגון יש לו כח גדול להמשיך את לב האדם להשם יתברך כידוע, וכמו שדבר רבנו ז"ל מזה כמה פעמים (שיחות הר"ן סימן רעג), ואמר, שטוב מאד להחיות את עצמו עם איזה נגון, ואמר כמה וכמה תורות נפלאות על ענין הפלגת רום מעלות הנגינה העולה למעלה מעלה עד תכלית המעלה, כמובן בדבריו ז"ל למי שמעין בהם ורגיל בהם. ועקר מעלת הנגינה – בבחינה הנ"ל, מה שיש כח על־ידי הנגון לעלות ולירד עד שיחטף את היגון ואנחה, שהוא בחינת הרוח רעה והעצבות, להפכה לשמחה, שזהו עקר שלמות הקדשה, וכנ"ל.