# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/63/7/

ועל־כן אפלו מי שהוא צדיק גדול וקדוש מאד, ויכול להיות פרוש לגמרי בקדשה גדולה - בהכרח הוא מחיב לשא אשה, כי הוא מצוה ראשונה שבתורה כדי לפרות ולרבות ולהעמיד תולדות, הינו כנ"ל. כי עקר הקדשה היא השמחה, כמבאר בהתורה הנ"ל, אבל אין שלמות להשמחה כי אם כשמבררין ומעלין היגון ואנחה ומהפכין אותו לשמחה, שזהו בחינת נשואין כנ"ל, ועל־כן אפלו הצדיק הקדוש שזוכה לשמחה בשלמות - בהכרח לשא אשה כדי להפך היגון ואנחה לשמחה, וכנ"ל.

ועל־ידי־זה עקר ההולדה, כי עקר ההולדה היא על־ידי הברור הנעשה על־ידי הזווג של מצוה שמבררין נצוצות קדושות מעמקי הקלפות. ועל־כן נאחז שם הסטרא אחרא מאד, מחמת שצריכין לברר הקדשה גדולה מאד מאד מעמקי הקלפות, ועל־כן צריכין להתפלל הרבה לה' יתברך, ולהיות גבור חזק לזכות לקים מצוה זאת בקדשה גדולה, ולקדש עצמו כראוי, כמבאר בספרים. וצריכין להתגבר מאד אז להרחיק המרה שחורה והעצבות, ולהתגבר ולהתחזק בשמחה גדולה עד שיהפך היגון ואנחה לשמחה, שזהו בחינת עלית הקדשה מעמקי הקלפות, שעל־ידי־זה עקר ההולדה, כי ההולדה נמשכת על־ידי ברור נפשות הקדושות מעמקי הקלפות, כידוע, ועל־כן על־ידי ההולדה נמשך שמחה, כמו שכתוב (משלי כג, כה): "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך". וכמו שכתוב (שם י, טו): "בן חכם ישמח אב". כי ההולדה נמשכת על־ידי ברור הקדשה מהקלפות, שהוא בחינת שמהפכין יגון ואנחה לשמחה, שעל־ידי־זה עקר השמחה, כנ"ל.