# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/64/

חיב אדם לשא אשה כדי לפרות ולרבות וכו' (אבן העזר סימן א).

כל המשפחות בחזקת כשרות וכו', אף־על־פי־כן אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד או שני בני־אדם שמתגרים זה בזה, או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר, חוששין להם וראוי להתרחק מהם, שאלו סימני פסולות הם וכו'. וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות ושונא את הבריות וכו', חוששין לו שמא גבעוני הוא; עד כאן לשון שלחן ערוך (אבן העזר סימן ב' סעיף ב). נמצא, שעקר פסול המשפחה הוא על־ידי עזות דסטרא אחרא, שכל משפחה שרואין בהם שהם עזי פנים ביותר ובעלי ריב ומצה, צריכין להתרחק מהם שלא לשא מהם.

וזה מבאר על־פי התורה " חותם בתוך חותם " (בסימן כב). מבאר שם, ש עקר התרחקות מהקדשה הוא על־ידי העזי פנים שבדור שהם מתגברין ביותר להרחיק מצדיקי אמת שהם בחינת השבעה רועים, שכל המשכת האמונה הקדושה הוא על־ידם, על־כן אי אפשר להתקרב אל הקדשה כי אם על־ידי עזות דקדשה, שצריך כל אדם שיהיה לו עזות דקדשה כדי שיוכל לעמד נגד עזותם הרע של העזי פנים שנוטלים הממשלה לעצמן, כי 'עזות מלכותא - בלא תגא' וכו', עין שם. ועזות הוא בחינת קולות, בחינת: "הן יתן בקולו קול עז" (תהלים סח, לד), ולבוא לעזות הוא על־ידי שמחה שזוכין על־ידי שני הכתרים, שהם בחינת נעשה ונשמע, שהם בחינת תורה ותפלה, נגלה ונסתר וכו', בחינת בראשית ברא, אב ובן וכו'. וצריך כל אדם לילך מדרגא לדרגא וכו' עד שיהיה נכלל בתחלת נקדת הבריאה וכו', ואחר־כך כשנכלל באין סוף שם התורה היא 'תורת ה'' ממש, והתפלה היא 'תפלת ה'' ממש, עין שם. וקדם שיוצאין ועולין מדרגא לדרגא צריך שיהיה לו ירידה קדם העליה, כי הירידה היא תכלית העליה וכו'; עין שם כל זה היטב.

כי עקר הבריאה היתה בשביל האמונה הקדושה, שעל ידה יודעין ממנו יתברך, שבשביל זה נברא הכל, כידוע (זהר בא מב:). וזה גדל החיוב לשא אשה כדי לפרות ולרבות בשביל קיום העולם, כדי שיתגלה אמונתו ומלכותו על־ידי רבוי בני־אדם שבכל דור ודור, כי צריכין להמשיך האמונה הקדושה מדור לדור, כמו שכתוב (תהלים ק, ה): "ועד דר ודר אמונתו", "לדר ודר אמונתך כוננת ארץ ותעמד" (שם קיט, צ). שעקר בריאת וקיום העולם שכונן ארץ ותעמד, הוא בשביל לדר ודר אמונתך שימשיכו האמונה מדור לדור, ועל־כן הזהירו חכמינו ז"ל להתרחק ביותר מעזי פנים מלשא מהם כנ"ל, כי העזי פנים מרחיקין מהאמונה הקדושה, כי הם המונעים הגדולים מלהתקרב לצדיקי אמת, שמהם עקר המשכת האמונה הקדושה, ועל־כן בודאי אסור לשא מהם, כי עקר הנשואין הוא בשביל להמשיך האמונה הקדושה מדור לדור כנ"ל.

ועל־כן עקר המלחמה של האדם הוא בענין תאוה זאת, כי שם העקר העזות דקדשה, בחינת 'בו עז' - 'בו תקפא' (תקוני זהר תקון לא, עה:), ושרשו נמשך מקדשה העליונה מבחינת שני הכתרים הנ"ל שהם נעשה ונשמע, תורה ותפלה, נסתר ונגלה וכו', שהם בחינת 'בראשית ברא'. כי שני הכתרים הנ"ל הם בחינת חמה ולבנה, בחינת איש ואשה, שהם בחינת תורה ותפלה, כידוע, שמשם נמשך עזות דקדשה, שעל־ידי־זה עקר המשכת האמונה הקדושה כנ"ל, אבל זה לעמת זה עשה האלקים, על־כן שם עקר אחיזת העזות דסטרא אחרא, על־כן הוא מלחמה גדולה.

וזה בחינת שמחת חתן וכלה שהוא מצוה לשמחם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבן העזר סימן סה), כי על־ידי שמחה זוכין לעזות דקדשה בחינת (נחמיה ח, י): "כי חדות ה' היא מעזכם", כמו שמבאר שם. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו:): 'כל מי שנהנה מסעדת חתן וכלה ואינו משמחם, עובר בחמשה קולות' וכו'. כי כל הקולות הם בחינת עזות כנ"ל, ועקר השמחה של חתן וכלה הוא בשביל הקולות הקדושים, שהם בחינת עזות דקדשה, כדי שיזכו להגביר העזות דקדשה על העזות דסטרא אחרא, כדי שיזכו על־ידי־זה להמשיך האמונה הקדושה, שבשביל זה עקר מצות הנשואין כנ"ל.

וזה בחינת 'שבעת ימי המשתה' שבהם משמחין חתן וכלה, וזה בחינת 'שבע ברכות' כדי להמשיך על־ידי השמחה, שהוא בחינת עזות דקדשה, בחינת קולות דקדשה, להמשיך על־ידי־זה קדשת השבעה רועים שעל ידם עקר המשכת האמונה הקדושה, כמו שמבאר שם (במאמר הנ"ל) עין שם. ועל־כן הם שבעת ימי המשתה כנגד השבעה רועים הנ"ל. וזה בחינת השבע ברכות, שהם בחינת קולות דקדשה בחינת עזות דקדשה שמברכין אותן בכל שבעת ימי המשתה, כדי להמשיך קדשת השבעה רועים שעל ידם עקר המשכת האמונה הקדושה כנ"ל, כי האמונה היא בחינת ברכות, כי הוא מקור הברכות, כמו שכתוב (משלי כח, כ): "איש אמונות רב ברכות", כמבאר במקום אחר (סימן לא).