# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/65/15/

וְעַל־כֵּן הָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּכֶסֶף, כִּי כֶּסֶף הוּא כְּלַל כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת י, יט): "וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל". לְהוֹרוֹת, שֶׁעִקַּר הַקֶּשֶׁר שֶׁהִיא צְרִיכָה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וּבָזֶה תַּנְהִיג אֶת בֵּיתוֹ, כִּי הִיא "עֶצֶם מֵעֲצָמָיו וּבָשָׂר מִבְּשָׂרוֹ" (בְּרֵאשִׁית ב, כג), כִּי הַטֶּבַע, כָּל הֲוָיָתָהּ וְכָל כֹּחָהּ הַכֹּל מֵהַהַשְׁגָּחָה בְּעַצְמָהּ כַּנַּ"ל, אֲבָל הִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת מְרֻצָּה לָזֶה, כִּי 'אֵין הָאִשָּׁה נִקְנֵית אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ' (קִדּוּשִׁין ב:), לְהוֹרוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקָרֵב אוֹתָם הַכְּרוּכִים אַחַר הַטֶּבַע כִּי אִם מִדַּעְתָּם וּרְצוֹנָם, כִּי הַטֶּבַע שֶׁיֵּשׁ לָהּ כֹּחַ לְהַסְתִּיר הַהַשְׁגָּחָה הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּהָאֱמֶת וְרוֹצֶה לִפְרֹק עֹל וּבְהֶפְקֵרָא נִיחָא לֵיהּ לְהַטּוֹת דַּעְתּוֹ אַחַר חַכְמֵי הַטֶּבַע, בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהַטּוֹתוֹ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, בְּחִינַת (מִשְׁלֵי ב, יט): "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים", וּכְתִיב (שָׁם כג, ט): "אַל תְּדַבֵּר בְּאָזְנֵי כְסִיל כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ" וְכוּ'. כִּי הַבְּחִירָה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲבָל הַבּוֹחֵר בַּחַיִּים וְחוֹשֵׁב עַל תַּכְלִיתוֹ בֶּאֱמֶת וּמַטֶּה דַּעְתּוֹ אֶל הָאֱמֶת - יָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהָבִין הָאֱמֶת, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי שֶׁיְּחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר כָּל דִּבְרֵיהֶם נוֹבְעִים וּמְיֻסָּדִים עַל תּוֹרַת מֹשֶׁה אֱמֶת בִּכְתָב וּבְעַל פֶּה, כְּמוֹ שֶׁמָּסְרוּ לָנוּ הַנְּבִיאִים וְהַתַּנָּאִים, שֶׁכֻּלָּם הָיָה לָהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁרַק הֵם יְכוֹלִים לְבָרֵר הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְכוּ', שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה הַהַשְׁגָּחָה וְכוּ', כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. אֲבָל הָרוֹצֶה לַעֲקֹר עַצְמוֹ מִן הָעוֹלָם וּלְהַטּוֹת דַּעְתּוֹ אַחַר חַכְמֵי הַטֶּבַע, שֶׁרֹב דַּעְתָּם כְּכֻלָּם הֵם הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהַכְרִיחַ דַּעְתּוֹ לְבָרֵר לוֹ שְׁטוּת שֶׁקֶר חָכְמַת הַטֶּבַע, כִּי הַבְּחִירָה חָפְשִׁית כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן אֵין הָאִשָּׁה נִקְנֵית אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ - כִּי הָאִשָּׁה, בְּחִינַת הַטֶּבַע, אֵינָהּ נִקְנֵית לְבַעְלָהּ, שֶׁמִּמֶּנּוּ כָּל הֲוָיָתָהּ וְחִיּוּתָהּ, שֶׁהוּא הַהַשְׁגָּחָה, כִּי אִם מִדַּעְתָּהּ וּרְצוֹנָהּ, כִּי הַבְּחִירָה חָפְשִׁית וְכוּ', וְכַנַּ"ל: