# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/65/16/

וזה בחינת מה שאברהם דחק עצמו לקנות מערת המכפלה בכסף מלא דיקא, כמו שכתוב (בראשית כג, יג): "אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני" וכו'. וכן דוד כשקנה את מקום הבית־המקדש מארונה היבוסי וכו' שאמר (שמואל־ב כד, כד): "ולא אעלה לאלקי עלות חנם". וכמו שאיתא בזהר הקדוש (תרומה קכח.), כי אלו המקומות היו קדושים בקדשה נוראה מאד, שהם מערת המכפלה, שהוא שערי גן־עדן שדרך שם עולין כל הנשמות אל עץ החיים וכו', וכן מקום הבית־המקדש הוא שער השמים וכו' וכו', ועקר קדשתם הוא ששם התגלות ההשגחה ביותר, שזה עקר קדשת ארץ־ישראל, כמו שכתוב (דברים יא, יב): "תמיד עיני ה' אלקיך בה". כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, ובודאי גם בארץ־ישראל בעצמו כל מה שהקדשה גדולה ביותר - מתגלה שם ההשגחה יותר ויותר, כי ההשגחה הוא עקר כלליות הקדשה, שעקרה בארץ־ישראל כנ"ל, ושם בארץ־ישראל שם הם 'עשר קדשות' עד 'קדש קדשים' (כלים פרק א), ששם עקר התגלות ההשגחה, וכן במערת המכפלה שהיה מוכן לקבורת האבות לעלות דרך שם להכלל בו יתברך.

אבל אלו ה מקומות היו תחת יד הסטרא אחרא אצל עפרון וארונה היבוסי, כי כן הדבר, שבכל מקום שנעלם קדשה עצומה בזה העולם הגשמי, הוא בתחלה תחת יד הסטרא אחרא, כמובא. ועקר הסטרא אחרא הוא כפירות הנ"ל של הטבע כנ"ל, על־כן לא היה אפשר להוציא הקדשה מהם בשלמות כי אם מדעתם ורצונם על־ידי כסף מלא ולא בחנם, כי כסף כלל ההשפעות כנ"ל, וכל טעותם אחר הכפירות של הטבע, שהוא בחינת עבודה זרה, העקר הוא מחמת חמדת הממון, שבו תחובים כל השבעים העבודות זרות, [כמו שמבאר במקום אחר (סימן כג)], ועל־כן אי אפשר להוציא בלעם מפיהם ברצון טוב כי אם על־ידי הממון, כמו אברהם ודוד כנ"ל, ויש בזה הרבה הרבה לבאר, והמשכילים יבינו: