# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/65/19/

ועל־כן צריך לתן לה הכתבה בכתב דיקא, וכן כשרוצה לרחקה ולגרשה צריך לתן לה גט פטורין בכתב דיקא, כי עקר התקון של הקשר והחבור הוא, שהיא תהיה טפלה אליו, כי 'באתר דאית דכר, נוקבא לא אידכר תמן' (זהר חקת קפג:), כי הוא צריך למשל בה, כמו שכתוב (בראשית ג, טז): "והוא ימשל בך". כי כד נוקבא שלטא על דכורא, חס ושלום, אזי דינא תקיפא, חס ושלום, כמובא בזהר הקדוש (ויקרא יט:), הינו כי שרש היחוד למעלה מעלה בשרשו הוא בחינת יחוד 'הויה אלקים', שזה עקר התקון, לידע ולהודיע ולהודע כי ה' הוא האלקים, כי אלקים הוא בחינת המשכת חיות אלקותו המתלבש בתוך כל העולמות מדרגא לדרגא עד עולם התחתון השפל הזה, שזהו בחינת מלכות, בחינת אלקים, כמו שכתוב (תהלים עד, יב): "ואלקים מלכי מקדם". ושם הויה הוא בחינת שם העצם, בחינת עצמות אלקותו יתברך, שהוא מתעלם מעין כל, בחינת זה שמי לעלום (פסחים נ.), כמובן כל זה בכתבים (לקוטי תורה סוף שמות), ועל־כן מובא (פרדס יב, ב): ש'אלקים' גימטריא 'הטבע', כי באמת גם הטבע כל חיותו מאלקותו יתברך מבחינת שם אלקים, רק שהוא יתברך מסתתר עצמו בתוך הנהגת הטבע בשביל הבחירה בבחינת (ישעיה מה, טו): "אכן אתה אל מסתתר", ומהסתרה הזאת, משם שרש הדין, שמשם כל אחיזת היצר הרע והסטרא אחרא והקלפות וכל חילותיהם, ועקר שרש היחוד הוא ליחד שם אלקים בשם הויה ברוך הוא, להאמין ולדעת כי ה' הוא האלקים, כי הכל אחד בתכלית היחוד, כי חיותו הנעלם ונסתר בזה העולם בתוך הטבע שהוא בחינת אלקים, הוא המהוה בעצמו יתברך, שהוא בחינת שם הויה ברוך הוא.

וכל זה הוא בחינת שרש איש ואשה בשרשם העליון כידוע, כי בשרש נשמתם שניהם אחד, כי כל הנשמות יוצאים זכר ונקבה ביחד, כמובא (זהר לך לך פה:), רק למטה הם נחלקים ונתפרדים כל כך, עד שקשה לזוגם כקריעת ים סוף וכו' (סוטה ב.). ועקר חבורם הוא בשביל בחינה זאת - ליחד יחוד העליון הנ"ל שמשם כל ההולדות, והכל בשביל לגלות אלקותו ואחדותו יתברך, שבשביל זה נברא האדם, ובשביל זה כל ההולדות שבעולם, כי "בצלם אלקים עשה את האדם" (בראשית ט, ו), וכמו שכתוב (שם א, כז): "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם". וכמו שמברכין בשעת הכניסה: 'אשר יצר את האדם בצלמו' וכו', רק מחמת שכל בני־אדם שבזה העולם האיש והאשה ירדו בכמה וכמה השתלשלות עד שבאו בזה העולם הגשמי בגופים העבים והגשמיים האלה, על־כן נאחז בהם בחינת אחיזת הדין הרבה מאד, ובפרט בהאשה, על־כן שם התגברות כל התאוות והיצר הרע שעקרו בתאוה הזאת, כי כן דרכו, שבכל מקום שהקדשה גבה יותר - שם הוא כרוך ביותר, כמו שכתוב (יואל ב, כ): "כי הגדיל לעשות", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נב.), אבל אף־על־פי־כן כשמתנהגים על כל פנים על־פי התורה כדת משה וישראל - נעשה מכל זווג יחודים גדולים, ונולדים כל הנשמות על־ידי־זה שמגלים אלקותו יתברך, והעקר בכח הצדיקי אמת בני עליה, כי יש צדיקים גדולים ונוראים ששברו תאותם הגשמית כל כך, עד שבטלו עצמן לגמרי, עד שזכו שכל יחודם, אפלו בגשמיות, הוא בלי שום תאוה כלל, רק בשביל יחוד העליון וכו', אשרי להם! ומכחם נמשך התקון לכל באי עולם. ועל־כן כל תקון העולם הוא שיבטלו דעתם כנגד אלו הצדיקים דיקא, שהם בחינת האבות ומשה רבנו וכו', ועל־ידיהם עקר ידיעת אלקותו יתברך לדעת כי ה' הוא האלקים, שכל העולמות התחתונים שנראים שמתנהגים על־פי הטבע, שהם בכללם בבחינת אשה - מנהיגם הבורא יתברך המשגיח עליהם ומשפיע להם חיותם בכל עת ורגע, וכלם אין להם שום חיות כי אם ממנו יתברך, כי הכל אחד, כי ה' הוא האלקים וכנ"ל.

וכל זה הוא בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שהם בחינת ה' אלקים, כמובא (זהר תרומה קסא:). על־כן צריך לתן לה הכתבה בכתב דיקא, להורות, שהיא טפלה ובטלה אליו, כי כל חיותה היא רק ממנו, שהוא בבחינת תורה שבכתב, וכן כשמגרשה צריך לגרשה בכתב דיקא, כי משם שרש חיותה ומשם עקר חבורם, וכן כשצריכים לפרד, משם דיקא צריך להפרידה ממנו כדי להפרידה ממנו משרשה אצלו, שהוא בחינת כתב, בחינת תורה שבכתב וכנ"ל, כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה הם בחינת שרש איש ואשה, כמובא, ושניהם אחד בשרשם, כי אי אפשר לידע שום דבר מתורה שבכתב כי אם על־ידי תורה שבעל פה שמבארת הכל, כמו שאי אפשר להאיש להוליד שום הולדה כי אם על־ידי האשה, וכמו שאיתא בזהר הקדוש (תקוני זהר תקון ד, יט.): 'דלית רשו לארקא ברכאן וכו' אלא בה' וכו' (שאין רשות להוריד ברכה אלא בה). אבל אף־על־פי שכל ההולדות וכל הנהגת העולם על ידה, כי היא בבחינת עקרת הבית וכנ"ל, אף־על־פי־כן צריכין לידע שאין לה שום כח וחיות כלל כי אם מבעלה, מבחינת תורה שבכתב, כי כל תורה שבעל פה הכל מתורה שבכתב כי 'ליכא מלתא דלא רמיזא באוריתא'.