# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/65/20/

כי תורה שבכתב ותורה שבעל־פה זהו בחינת ענין הצרופים הנ"ל, כי עצם התבה כמו שהיא נכתבת בתורה זה בחינת תורה שבכתב, וכל הצרופים שיכולים לצרף ממנה - זהו בחינת שרש תורה שבעל פה, שהיא מבארת ומפרשת את דברי התורה בדרך פשט ובדרך רמז ודרוש וסוד, הן בבאורי דיני התורה בפרטיות בכל דיניהם, הן בסוד כונת המצוות ובדרושים וחדושים נפלאים וכו', שכלם נמשכים מבחינת צרופים הנ"ל, שברוח קדשם הם משיגים לצרף אותיות התורה בכמה וכמה צרופים שונים, שמהם נמשכים כל באורי התורה על־פי שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, וכל החדושים וכל הרמזים והסודות וכו'. אבל באמת שניהם אחד - תורה שבכתב ותורה שבעל פה, דהינו עצמות התבות כהויתן כמו שנכתבין בתורה שבכתב עם כל הצרופים הרבים שמצטרפים מהם עד אין קץ, שהם בחינת תורה שבעל פה, כי זה עקר התקון - ליחד שניהם כאחד בתכלית האחדות, כי אחר כל רבוי הצרופים והדרושים והכונות והרמזים וכו', הכל עולה אל מקום אחד שהוא קיום התורה והמצוות כפשוטן, למשל, מצות תפלין שכתובה בפרשת "קדש" "והיה כי יביאך" וכו'. שיש בכל אות ובכל תבה ובכל פסוק ובכל פרשה רזין וסודות עמקות ונוראות עד אין חקר ששרשם מכל הצרופים הנ"ל, אבל אף־על־פי־כן, אחר כל הדרושים והכונות וכו', העקר הוא כמו שכתוב בתורה על־פי מה שפרשו לנו רבותינו ז"ל, שהוא להניח תפלין אלו שאנו מניחין שהם של עור וכו' בכל דיניהם, ובהם כלולים כל הצרופים וכל הכונות והסודות, וכן בכל המצוות שבתורה, כי תורה שבעל פה מבארת כל דברי תורה שבכתב, אבל אין לה מציאות כי אם מבחינת תורה שבכתב, כי שניהם אחד, וכנ"ל.