# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/65/24/

וכן בגרושין שצריך לגרשה ולהפרידה משרשה אצלו, שאי אפשר להפרידה כי אם על־פי דת משה וישראל, דהינו על־ידי התורה שהיא בחינת כלל הרוח נבואה שמברר האמונה שמשם החבור כנ"ל, ולכן לשם צריכין לעלות להפריד משם, כי היא אינה בת זוגו, מאחר שבאו לידי פרוד עד שמגרשה, כי כשהיא אינה בת זוגו ויש קטטות רבות ביניהם, עד שאינם יכולים להשוות דעתן, מכל שכן כשמצא בה ערות דבר ממש, אזי אי אפשר ליחד על ידם הטבע וההשגחה וכו' כנ"ל, כי לפעמים חכמי הטבע מתחכמים כנגד אמתת ההשגחה, שזה בחינת "האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים" (יחזקאל טז, לב), שסרים מאמתת האמונה והולכים אחר דעות זרות וכו', ומשם נמשך כל הקלקולים גם בגשמיות בין הזווגים עד שמכרח לגרשה, ואז צריך להפרידה משרשה כנ"ל.

כי כל איש ואשה הם בחינת שכליים פרטיים שצריכים לקבל זה מזה דיקא, כמו שהוא בהשרש בידיעת התורה וסודותיה, שצריך כל אחד לקבל מהשכל השיך אליו דיקא, ואם יקבל משכל אחר שאינו שיך לו, יכול לקלקל מאד, ועל־כן באמת צריכין רבי גדול ומבהק ביותר, שיוכל להאיר לכל אחד ואחד כפי שכלו, כפי העת והמדרגה שלו, ומשם שרש איש ואשה משפיע ומקבל כנ"ל, שנפש האשה הזאת צריכה לקבל מאיש הזה דיקא, וכשאינה שיכה אליו משם נמשכין הגרושין. ועל־כן צריך שיהיה הגט בכתב, ולהזכיר שם אמונת חדוש העולם כנ"ל, וכדת משה וישראל, להורות, שאינו מפרידה אלא ממנו, כי אינה שיכת אליו, אבל עדין היא מקשרת כדת התורה הקדושה, ויש לה רשות להנשא לכל מי שתרצה ולהתתקן על ידו. ועל־כן נקרא הגט 'ספר', כי מקבל מבחינת ספר התורה, והגט הוא לה לראיה ולעד שלא נפרדה, חס ושלום, מהתורה לגמרי, רק מאיש פרטי הזה, אבל עדין היא מקשרת בהתורה, כי נפטרה ממנו כדת משה וישראל וכו', וכנ"ל.

הלכות יבום וחליצה