# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/65/25/

וזה בחינת יבום וחליצה, כי כבר מבאר, שעקר ההולדה כדי להרבות נפש מישראל שעל־ידי־זה נתרבו הבתים מאד וכו'. ועקר ההולדה נמשכת בשרשה מבחינת רוח הצדיק, שהוא בחינת רוח נבואה, שעל־ידי־זה מתברר המדמה, שעל־ידי־זה מתבררת האמונה, שהיא בחינת "אשה יראת ה'", שמשם כל ההולדות. וכל מה שנולד יותר נפש מישראל - הוא בחינת חדוש העולם, כי האדם הוא עולם קטן, וכל אדם הוא בחינת ענין חדש ושכל חדש לגמרי, כמבאר אצלנו במקום אחר (שיחות הר"ן סימן נד), שאפלו הגלגול אינו מתגלגל כמו שהיה מתחלה, רק נפש זה עם רוח זה וכו', והכל בשביל לפרסם ולגלות אמונתו יתברך בבחינת (תהלים ק, ה): "ועד דר ודר אמונתו", וכל מה שנתרבה נפש יותר ונתגדל בית התפלה יותר על־ידי רבוי הבתים וכו' - על־ידי־זה מתגדל בחינת הרוח נבואה יותר, כי הרוח נבואה בא מנפשות ישראל, כמו שמבאר שם (אות ה), על־כן כל מה שנתרבין צרופי הנפשות יותר - מתרבה ומתגדל הרוח נבואה הבא מהם ביותר, ועל־ידי־זה יכולין להוליד עוד נפשות רבות יותר ויותר שיגלו האמונה ביותר, וכן חוזר חלילה, ועל־ידי־זה תבוא הגאלה כנ"ל, כי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף (יבמות סב.), ועל־ידי כל הנ"ל נמשך קול הנגון המבאר שם - המשקה את הגן וכו', שעל־ידי־זה מתגבר עקב דקדשה על עקב דסטרא אחרא, בבחינת (בראשית כה, כו): "וידו אחזת בעקב עשו", כמו שמבאר שם, עין שם היטב.

וזה בחינת כלי־זמר שמנגנין על החתנה, כי עקר החתנה היא בשביל הולדה וכו', שעל־ידי־זה נמשך קול הנגון הנ"ל. וזה שמת בלא בנים, רחמנא לצלן, הוא פגום מכל הנ"ל, ועל־כן לא עיל לפרגודא דמלכא (לא נכנס לפרגוד המלך), כמו שאיתא בזהר הקדוש (וישב קפו:), ועל־כן נשאר נשמתו קשורה בעקב אחיו, כמובא (תקוני זהר תקון כו, עב.). כי עד שם מגיע הפגם בבחינת עקב שלא זכה לאפשא ולאולדא, שעל־ידי־זה היו נעשין כל התקונים הנ"ל, עד שהיה מתתקן בחינת העקב דקדשה כנ"ל. ועל־כן נשמתו קשורה שם בבחינת עקב.

ועל־כן תקונו על־ידי אחיו, שהוא סמוך אליו בצרופי האותיות, כי ששים רבוא נפשות ישראל הם בחינת ששים רבוא אותיות התורה, וכל אחד מישראל יש לו אות בתורה, וכל אות כלול מכל האותיות, וכמו כן כל נפש כלול מכל הנפשות רק שעקרו נאחז בזה האות, וכמו שיש בתורה פרשיות ופסוקים ותבות ואותיות, כן בהנפשות יש שבטים ומשפחות ובתי אבות וכו', וכל אחד עם אחיו הוא כמו תבה אחת בתורה שיש בה כמה אותיות, כמו כן יש בבית אביו כמה נפשות של אחיו. נמצא, שאחיו סמוך אליו בצרופי האותיות הנ"ל, על־כן יש לו כח לגאלו בסוד היבום, ועקר תקון היבום הוא על־ידי בחינת (זהר משפטים צט:): 'ההוא רוחא דשדי בגוה' (הרוח ההיא שזרק בתוכה); הינו, בחינת רוח נבואה הנ"ל הנמשך בשרשו מהצדיק שמשם ההולדה כנ"ל, ועל־כן על־ידי ההוא רוחא - יכול לתקנו, כי חוזר ונצטיר על־ידי ההוא רוחא, שעל־ידי־זה מתברר האמונה וזוכין לבחינת חדוש העולם שמשם התקון.

ועל־כן כשאינו רוצה ליבם אזי (דברים כה, ט): "וחלצה נעלו מעל רגלו", להראות לו שפגם בבחינת עקב כנ"ל, כי כל הפגם נמשך מחטא אדם הראשון שלא זכה לתקנו כפי חלקו, ועקר חטא אדם הראשון ופגמו היה בבחינת עקב, על־ידי (בראשית ג, א): "הנחש היה ערום" שמשם כל הקלקולים, כמבאר בהתורה הנ"ל, שעל־ידי־זה גרם (שם טו): "ואתה תשופנו עקב" - שמשם כחו של עקב עשו, שהוא זהמת הנחש. והתקון הוא על־ידי קול הנגון המבאר שם, שנמשך על־ידי ברור האמונה וכו', שהוא בחינת (שם י): "את קלך שמעתי בגן ואירא", כמו שמבאר שם, ואז אחר שהתחיל התקון כתיב (שם כא): "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם", סוד המנעלים, כמובא (פרי־עץ־חיים יום־הכפורים פרק ו). ועל־כן זה היבם שאינו רוצה ליבם וזה מורה שאין בו כח להמשיך כל התקונים הנ"ל, על־כן וחלצה נעלו מעל רגלו וכו' וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו וכו', כי שם הפגם בבחינת מנעלים, שהם בחינת כתנות עור, שהם בחינת תקון העקב וכנ"ל. וזהו "וירקה בפניו", שהוא בחינת בזיון הפך הכבוד, כי הרוח נבואה הנ"ל נמשך מכבוד, כמו שמבאר שם, ועל־כן זה שפגם בזה - פגם בכבוד, ועל־כן 'וירקה בפניו', שהוא הפך הכבוד.

יהי רצון שתצילנו ואת כל עמך ישראל שלא יבואו לידי חליצה ויבום, ויקים מהרה: "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה" (ישעיה ס, כב),

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן, "ימלך ה' לעולם אלקיך ציון לדור ודור הללויה".