# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/65/4/

וזה בחינת ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים וכו' (בראשית מט, א). ואמרו רבותינו ז"ל ומובא בפרוש רש"י (שם), שבקש לגלות את קץ הגאלה ונסתלקה הימנו שכינה וכו', והתחיל לדבר דברים אחרים. ובודאי מה שדבר אחר־כך היה מעין זה שהעלים והסתיר בתוך דבריו סוד הקץ, [כמובא בזהר הקדוש על פסוק זה, עין שם בדף רל"ד: 'גלי וסתים' וכו'], הינו כי יעקב ראה מטתו שלמה וכלם צדיקים גמורים, סבר, שכבר יוכל לגלות קץ הגאלה, אבל השכינה נסתלקה הימנו, כי קץ הגאלה הוא קץ הפלאות וסתום מעין כל, ואי אפשר לגלותו ולקרבו כי אם על־ידי קבוץ הרחוקים דיקא, כי העקר המעלה הוא כשנתוסף אל הקבוץ הקדוש נפש חדש שהיה מתחלה רחוק כמו שהיה רחוק, ועכשו קרבוהו לעבודתו יתברך - שיתוסף ויהיה נעשה שכן אל הקבוץ הקדוש, זהו עקר שעשועיו יתברך, כמבאר בזהר הקדוש (יתרו סז:), ובפרט בדברינו (סימנים י, יד), שזהו עקר גדלתו יתברך, ועל־ידי־זה דיקא נתרבין הבתים עד אין קץ וכו'.

וזהו שאמר אחר־כך: הקבצו ושמעו בני יעקב" וכו'. ובתחלה אמר "האספו", והחלוק בין אספה לקבוץ הוא, כי אספה נאמר על אספת הקהל שאינם רחוקים מאד זה מזה, כמו (במדבר יא, טז): "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" וכו'. וכן (שמות ג, טז): "לך ואספת את זקני ישראל" וכו', אבל שם קבוץ נאמר על קבוץ הרחוקים מאד מאד בקצה הארץ וכו', כמו שכתוב (דברים ל, ד): "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך" וכו'. וכן (ישעיה נו, ח): "מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו" (עין כלי יקר בראשית מט). ועל־כן בתחלה אמר יעקב לשון אספה - האספו ואגידה לכם וכו', שסבר שעל־ידי האספה לבד של בניו הקדושים שכלם צדיקים, על־ידי־זה יוכל לגלות ולקרב קץ הגאלה, אבל השכינה נסתלקה הימנו, ואז הבין שאי אפשר להביא הגאלה על־ידי בחינת אספה לבד, דהינו שיאסף הצדיקים לבד, כי השם יתברך חושב לבל ידח ממנו נדח, וכל עכוב הגאלה ואריכת הגלות הוא מחמת רבוי רחמנותו על כל הרחוקים והנדחים מאד שצריכין להתמהמה ולחכות עד שישמעו הרחוקים ויבואו ויתוספו על הקבוץ הקדוש של ישראל וכו', וזהו שאמר אחר־כך לשון קבוץ - הקבצו ושמעו וכו', שאמר: 'עתה אני מבין שעקר הגאלה תלויה על־ידי בחינת הקבצו' וכו', דהינו על־ידי שיקבצו הרחוקים מאד הנקראים נדחים, בחינת מקבץ נדחי ישראל, בחינת (שם כז, יג): "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וכו' והנדחים" וכו', על־ידי־זה דיקא יתגדל ויתרבה הקבוץ הקדוש בתוספות שכנים הרבה שהיו מתחלה רחוקים שעל־ידי־זה יתרבו הבתים עד אין קץ, שעל־ידי־זה יכמרו רחמיו יתברך ויחיש לגאלנו כנ"ל.

וזהו הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם - כי יעקב בחינת קטנות, בחינת עבור (סימן כא), ואז עקר המלחמה, שזהו בחינת (בראשית כה, כו): "וידו אחזת בעקב עשו", שהיה לוחם עמו מבטנו, וכן עם שרו, כמו שכתוב (שם לב, כה): "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו" וכו'. הינו בחינת הרחוקים מאד, שהם בבחינת קטנות, הם נקראים בחינת 'בני יעקב', ואותם צריכים לקבץ כל אחד ואחד ממקום שהוא, בחינת הקבצו ושמעו בני יעקב - שישמעו אל דברי תורתו הקדושה וישובו אל ה'. וזהו ושמעו אל ישראל אביכם - כי אחר־כך כשיתקבצו וישמעו ויתקרבו אל האמת, אז נקראים בחינת 'ישראל' - שנקרא על שם נצחון המלחמה כשנצח את שרו של עשו, שאז נאמר (בראשית לב, כט): "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל". ועל־ידי־זה יהיה עקר הגאלה על־ידי שיצטרפו נפשות ישראל, שהם בחינת צרופי אותיות התורה בצרופים רבים עד אין קץ וכו', שזהו בחינת ישראל שמרמז על כלליות ששים רבוא אותיות התורה, שהם בחינת ששים רבוא נפשות ישראל, כמובא בכל ספרי קדש (מגלה עמקות ואתחנן אפן קפו): ש ישראל הוא ראשי תבות י' ש ש' שים ר' בוא א' ותיות ל' תורה, וכנ"ל, והבן היטב.