# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/2163/65/5/

וזה שהוכיח את שמעון ולוי (בראשית מט, ו): "בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי". ופרשו חכמינו ז"ל (בראשית רבה צח, ה): שנאמר על הקבוץ של מעשה זמרי ועל הקהל של מחלקת קרח וכו', שכל זה הוא ההפך מכל הנ"ל, שעל־ידי־זה עכוב הגאלה, כי כל התקון הנ"ל נמשך על־ידי הצדיק הבעל כח הגדול שיכול להתפלל תפלה־בבחינת־דין, כמו פינחס בעת שקנא על מעשה זמרי, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. נמצא, שמעשה זמרי הוא ההפך מתקון הנ"ל, וכן מחלקת קרח שרצה להקהיל את עדת ישראל לחלק על משה, לעקר את התורה, חס ושלום, ובאמת קלקל הרבה לדורות, כי כל המחלוקות שבכל דור ודור על צדיקי אמת והנלוים אליהם יש בהם ניצוצי קרח, דתן ואבירם, כמובא (ספר המדות, מריבה אות פד). כי את זה לעמת זה, כי הסטרא אחרא מתגרה בהצדיק הבעל כח הנ"ל שיכול לקבץ הרחוקים ולהוסיף שכנים רבים על הקבוץ הקדוש החרדים לדבר ה', המתיגעים להתפלל בכח ובכונה, שעל־ידי־זה מעלה בכל פעם שעשועים נפלאים להשם יתברך וכו', אבל בחינת מחלקת קרח ועדתו מתגבר בכל דור ומתאספים הרבה הרבה לחלק על קבוץ הקדוש, ולא די שאינם מוסיפים לקרב רחוקים להשם יתברך, אף גם אורבים וחותרים בכל כחם בתחבולות רבות לרחק הנפשות הרוצים להתקרב אל הקבוץ הקדוש להתפלל בכונה וכו'.

והא בהא תליא, על־ידי מעשה זמרי מתגבר מחלקת קרח וכן להפך, כי על־ידי רבוי תאות נאוף ששכיח עתה מאד בעוונותינו הרבים, שהוא בחינת מעשה זמרי שהיה בעצת בלעם הרשע, על־ידי־זה מתגבר המחלקת על הצדיק הבעל כח בחינת פינחס שלוחם עם בחינת זמרי, והורג ומכניע אותו ועוקר עצת בלעם מן העולם. אבל הבעל דבר אינו מניח את מקומו, ומתגרה בכל עז להרבות מחלקת על הצדיק הזה כדי שלא יתקרבו עוד נפשות רחוקים, שזהו בחינת מחלקת קרח, כי כל התגברות המחלקת על הצדיק אמת ותקוניו הוא על־ידי פגם הברית, פגם טפי המח, כמו שכתוב על פסוק (משלי טו): "אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" וכו'. (כמו שכתוב בהתורה "בחצצרות" סימן ה). וכן להפך על־ידי המחלקת על הצדיק מתגבר מעשה זמרי, רחמנא לצלן, כי אין מי שיצילם משטותם וכסילותם הרבים כידוע כל זה.

ועל זה התפלל יעקב - בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי וכו', שנאמר על מעשה זמרי ומחלקת קרח - שלא יוכלו להתאסף ולהתקבץ יחד, כי באמת הקבוץ וקשר שלהם אינו קשר וקבוץ כלל, כי קשר רשעים אינו מן המנין, כמו שכתוב לענין שבנא וסיעתו שהיה גדול בתורה ובישראל מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין כו.), וחלק על חזקיה וסיעתו (ישעיה ח, יב): "לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר" וכו'. כי עקר הקשר והקבוץ הוא, כשמתקשרים הקבוץ אל מקור האחדות להשם יתברך ולתורתו ולקדשת ישראל, שהם כלא חד, כמו שכתוב בזהר הקדוש (אחרי עג.), וכמו שאומרים (מנחה לשבת): 'אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. אבל כשהקבוץ הוא לחלק על דרכי התורה האמתיים ולהרחיק מהצדיק האמת שהוא קוצא דאות ד' דאחד, כמו שמובא במקום אחר (סימן י, ובשיחות הר"ן סימן רפב) ובזהר הקדוש (תקון כא, נה:), כי עוסק לעשות שלום ואחדות בין ישראל לאביהם שבשמים - שישובו כלם לכלל באחדותו יתברך, בודאי זה הקבוץ של החולקים אינו קבוץ וקשר כלל, מאחר שרחוקים ומרחיקים בדבריהם מן האחד הפשוט יתברך שמו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה פד, ו): 'עשו שש נפשות היו לו ונקראים "נפשות" לשון רבים, ויעקב היו לו שבעים נפש ונקראים "נפש" בלשון יחיד', כמובא בפרוש רש"י שם, ואפלו אם גם החולקים עוסקים בתורה ובתפלה, אף־על־פי־כן מאחר שחולקים על הצדיק האמת הם מרחיקים עצמן מן האחדות.

כי זה ידוע, שמעט התורה והתפלה של ההמון עם, אף־על־פי שגם זה יקר מאד אצל השם יתברך, אבל אי אפשר שתעלה עבודתם למעלה, שתכלל במקום שצריכים להכלל, כי אם בכח הצדיקי אמת אשר אליהם אנו מקשרים תפלתנו ועבודתנו, שרק הם יכולים להעלות הכל למעלה מעלה, כי כל אחד יודע פגמיו וחטאיו המרבים בעצמו, וכמה וכמה פגום מעט תורתו ועבודתו, בפרט התפלה, שיש הרבה, שברב התפלה מחשבתם טרודים בחוץ מאד, וגומרים במחשבתם כל המשא ומתן שלהם וכל עסקי חל וכו' בשעת תפלתם, עד שאינם יודעים היכן הם עומדים בתפלה, וכנראה בחוש מכמה וכמה בני־אדם אפלו מאותן המכנים עצמן בשם 'חסידים', וכאשר הם מודים בעצמן, ואם אף־על־פי־כן מחמת נקדה הטובה מקדשת ישראל שיש עדין בקרבם, ונזרק מפיהם איזה דבורים קדושים של תפלה וכו', בודאי אין בהם כח לעלות למעלה לעצם קטנותם ולרבוי הפסלת והמחשבות רעות רבות מאד מאד המסבבים אותם, על־כן כל עקר עליתם הוא על־ידי הצדיק האמת, וכמבאר מזה הרבה במקום אחר.

כי הצדיק עוסק בעצם כחו להעלות גם מעט האותיות והתבות שאמרו בקצת כונה מועטת בתפלתם, וגם עוסק לעוררם ולהקיצם משנתם העצומה שיפתחו פיהם ולבם, ויתגברו בכל כחם להתפלל בכונה תבות ופסוקים ומזמורים וכו' רבים ביותר בכמות ואיכות, שאיכות הכונה תהיה ביתר שאת, וכמות התבות והאותיות יהיה רבים ביותר, כי להתפלל כל התפלה בכונה - זה רחוק מאד אפלו מהכשרים הגמורים היראים באמת, כי אם צדיקים גמורים הגדולים במעלה מאד, כמבאר בדברינו במקום אחר (שיחות הר"ן סימן עה), אבל על כל פנים המקשרים להצדיק מתפללים תבות וכו' הרבה ביותר, ובכונה גדולה ביותר ובחיות והתלהבות והתעוררות דקדשה וכו', ועם כל זה לא היה כח לתפלתם שתעלה למעלה כי אם בכח הצדיק האמת שמקשרים אליו, שבעצם כחו הם מתפללים בכונה מה שמתפללים, ובעצם כחו הוא מעלה תפלתם השמימה לרום גבהי מרומים, למקום הצריך, למקור האחדות, ועל־כן רק זה נקרא קשר וקבוץ הקדוש, וכל מה שזוכין שנתוסף נפש אל הקבוץ הקדוש הזה, נתרבה ונתגדל בית התפלה ברבוי בתים ועצומים מאד מאד עד אין חקר.