# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/61/8/

'ההוא רוחא דשדי בגוה' שהוא עקר תקונה, הוא בחינת תקון העשירות, וזה בחינת הכתבה שנותן לה אז מיד וכו' וכנ"ל. כי בחינת ההוא רוחא הנ"ל הוא בחינת בנימין, כמבאר בכתבים (עץ־חיים שער לט, דרוש ז-ח). ובנימין הוא בחינת תקון העשירות דקדשה, בבחינת (בראשית מט, כז): "בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל", דהינו עשירות, כי בית־המקדש בחלקו של בנימין, והבית־המקדש הוא בחינת תקון עשירות דקדשה ועל־כן היה שם אוצרות כסף וזהב הרבה מאד, כמו שכתוב (מלכים־א יד, כו): "אוצרות בית ה'". כי בבית־המקדש היה עשירות גדול ומפלג מאד מאד, כי שם התקון של הממון והעשירות שהוא כלל כל התקונים, כי בבית־המקדש שם היה התקון והכפרה על כל החטאים והפגמים שבעולם, שכלם כלולים בפגם עבודה זרה שהוא כלל התורה, הינו בתאות ממון ששם כלולים כל העבודות זרות, והבית־המקדש שהוא בחינת עשירות דקדשה, שם היה התקון על כל החטאים והפגמים שכלם כלולים בתאות ממון וכנ"ל, ועל־כן עקר הכפרה על־ידי הקרבן שמביא מיגיע כפו וממונו. נמצא, שבנימין הוא בחינת תקון עשירות דקדשה. וזהו בחינת ההוא רוחא כנ"ל, ועל־כן על־ידי־זה יכול היבם להקים שם המת על נחלתו, 'על נחלתו' דיקא, כי זה עקר התקון כנ"ל;

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.