# הֲלָכָה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/62/

"כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו" וְכוּ' (דְּבָרִים כה, ה).

עַל־פִּי הַתּוֹרָה הַנַּ"ל (בְּהִלְכוֹת גִּטִּין הֲלָכָה א) "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים" (סִימָן נו).

וְהַכְּלָל, שֶׁעִקַּר הַמְשָׁכַת הַחִיּוּת אֶל הַמַּלְכוּת עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שֶׁעַל יָדָהּ מַמְשִׁיכִין הַחִיּוּת, דְּהַיְנוּ הַחָכְמָה לְתוֹךְ הַכֵּלִים וְהַמִּדּוֹת שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֵׁם שֶׁהוּא מַגְבִּיל הַחִיּוּת בְּמִדָּה, עַיֵּן שָׁם.

וְזֶה בְּחִינַת יִבּוּם לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם, כִּי "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" (יְשַׁעְיָה מה, יח), שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לַעֲסֹק בְּקִיּוּם הָעוֹלָם לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת כְּדֵי "לְהָקִים שֵׁם וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ" (דְּבָרִים כה, ו-ז), חַס וְשָׁלוֹם, הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַמְשָׁכַת הַחִיּוּת הוּא לְהַמְשִׁיךְ הַחִיּוּת לְתוֹךְ הַכֵּלִים וְהַמִּדּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׁם. וְכָל מַה שֶּׁנִּתְרַבִּין אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל - נִתְרַבֶּה וְנִתְרַחֵב גְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה וְנִתְרַבִּין הַכֵּלִים לְקַבֵּל הַחִיּוּת, שֶׁזֶּהוּ שְׁלֵמוּת וְתִקּוּן הַבְּרִיאָה, כִּי עִקַּר נִפְלָאוֹת וּגְבוּרוֹת שֶׁל הַבְּרִיאָה הוּא רַק בִּבְחִינָה זוֹ, הַיְנוּ כִּי בְּוַדַּאי מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לֹא יִפָּלֵא כָּל דָּבָר, רַק שֶׁזֶּה עִקַּר הַחִדּוּשׁ וְהַפֶּלֶא שֶׁיּוּכַל לְהִתְצַמְצֵם, כִּבְיָכוֹל, הַחִיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְתוֹךְ הַכֵּלִים בִּבְחִינַת שֵׁם. וְזֶהוּ תֹּקֶף נִפְלָאוֹת שֶׁבִּבְרִיאָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיֻּמְשַׁךְ חִיּוּת אֵין סוֹף, כִּבְיָכוֹל, לְתוֹךְ בְּחִינַת הַכֵּלִים, וְעַל־כֵּן כָּל מַה שֶּׁיּוֹרֵד הַקְּדֻשָּׁה לְמַטָּה וְנִשְׁתַּלְשֵׁל בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת וּבְצִנּוֹרוֹת - יוֹתֵר וְיוֹתֵר הוּא מַשְׁלִים כַּוָּנַת הַבְּרִיאָה בְּיוֹתֵר וּמְקַיֵּם הָעוֹלָם, כִּי זֶה עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂין בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר כֵּלִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה לְקַבֵּל חִיּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה רִבּוּי הַשֶּׁמֶן גּוֹרֵם כִּבּוּי הַנֵּר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, סִטְרָא דְּמוֹתָא, חֻרְבַּן הָעוֹלָם, בִּבְחִינַת (בְּרֵאשִׁית א, ב): "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" כַּמּוּבָא (עֵץ־חַיִּים שַׁעַר ח, פֶּרֶק א). וְעַל־כֵּן חַיָּב כָּל אָדָם לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת כְּדֵי לְהָקִים שֵׁם לְהַגְדִּיל בְּחִינַת הַשֵּׁם, דְּהַיְנוּ הַכֵּלִים וְהַמִּדּוֹת כַּנַּ"ל.

וְעַל־כֵּן 'כָּל הַמַּנִּיחַ בֵּן תַּחְתָּיו כְּאִלּוּ לֹא מֵת', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בָּבָא בַּתְרָא קטז.), שֶׁנֶּאֱמַר (בַּמִּדְבָּר כז, ח): "אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ" וְכוּ'. כִּי סִטְרָא דְּמוֹתָא לָא שַׁלִּיט כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁהֵקִים שֵׁם שֶׁעַל יָדוֹ נִמְשָׁךְ הַחִיּוּת בְּמִדָּה, וַאֲזַי סִטְרָא דְּמוֹתָא לָא שַׁלִּיט כְּלָל, כִּי אֲחִיזָתָהּ רַק עַל־יְדֵי רִבּוּי אוֹר, שֶׁעַל־יְדֵי שְׁבִירַת הַכֵּלִים בְּחִינַת מְחִיַּת שֵׁם כַּנַּ"ל, אֲבָל מִי שֶׁאֵין מַנִּיחַ זֶרַע אַחֲרָיו - זֶהוּ נִקְרָא מֵת, מֵאַחַר שֶׁלֹּא הֵקִים שֵׁם, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בְּחִינַת שֵׁם וּכְּלִי לְקַבֵּל הַחִיּוּת, וַאֲזַי הוּא, חַס וְשָׁלוֹם, רִבּוּי אוֹר וְכוּ', שֶׁמִּשָּׁם נֶאֱחָז סִטְרָא דְּמוֹתָא כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ תִּקּוּן, שֶׁלֹּא תֹּאבַד נַפְשׁוֹ וְתַחֲזֹר עוֹלָמוֹ לִבְחִינַת תֹהוּ וָבֹהוּ, מֵאַחַר שֶׁלֹּא הֵקִים שֵׁם כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן צְרִיכָה אִשְׁתּוֹ לְהִתְיַבֵּם [וְנִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי אָחִיו], כִּי הַפְּגָם מַגִּיעַ אֵלֶיהָ, כִּי עִקַּר הַפְּגָם בִּבְחִינַת מַלְכוּת, כַּנַּ"ל.