# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/62/3/

והנה האחים סמוכין זה לזה בשרשם מאד, כי משרש אחד יצאו, ועל־כן אשת אחיו אסורה, כי צריך כל אחד מן האחין להמשיך החיות בדרך השתלשלות למטה יותר, באפן שיתרחק ויתרחב גבול הקדשה ביותר על־ידי בחינת ההתרחקות כנ"ל, ועל־כן צריכין האחין להתרחק זה מזה כנ"ל. אבל במקום מצות יבום - התירה התורה אשת אח לבל ידח ממנו נדח, שלא תאבד נפש המת לגמרי על־ידי שלא הקים שם כנ"ל, ואבדת הנפש ומיתתה חס ושלום, הוא שחוזר האור למעלה לשרשו, ואזי נשארין הכלים בחינת שבורים ומתים וזהו חרבנו, ועל־כן אינה יכולה לנשא לאחר, כי שם אינו יכול להתתקן, כי מאחר שמת בלא זרע - חזר לשרשו שהוא לבית אביו, ואי אפשר לתקנו אלא אצלם, ועל־כן תקונו על־ידי אחיו מאביו, כי אב בחכמה (בראשית רבה צ, ג), והחכמה היא שרש החיות, כי "החכמה תחיה" (קהלת ז, יב). ו"כלם בחכמה עשית" (תהלים קד, כד), והוא בחינת תחלת הבריאה, ושם בבחינת אב בבחינת חכמה, עדין כלו אחד, ואין שם בחינת צמצום וכלי שעל ידו נעשה הבריאה. רק משם מתחיל להשתלשל למטה החיות לתוך בחינת הכלים הנעשין משם ולמטה.

והנה האחין מן האב הם בחינת ראשית המשכת הצנורות והצמצומים שנמשכין מן אב בחכמה, וצריך שיהיה כל אח ואח, דהינו כל כלי וצנור בפני עצמו להמשיך החיות בכל פעם לתוך כלים יותר ויותר, אבל כשנחרב אח אחד, ולא הניח זרע - אזי אפשר שיחרב לגמרי, דהינו שיחזר האור לשרשו לבחינת אב בחכמה, וזהו בחינת חרבן, בחינת תהו ובהו, כי כשחוזר האור ונסתלק מבחינת הכלים לגמרי וחוזר למעלה לשרשו אזי נשארין בחינת שבורים ומתים לגמרי, חס ושלום, [ואזי צריכין לחדש העולם מחדש לגמרי, דהינו לחזר ולהוציא ולהוליד האור מתחלת המחשבה, מבחינת אב בחכמה]. על־כן צותה התורה שתחזר בחינת מלכותו לאחיו מאביו שהוא משרשו, ששניהם יצאו משרש אחד, והם בחינת תחלת המשכת הצנורות והצמצומים מן אב בחכמה, ועל־כן על־ידי אחיו מאביו - נתתקן נפש המת שהיתה נאבדת, חס ושלום, על־ידי שנשבר ונחרב בחינת שמו, בחינת הכלים, על־ידי שלא הניח זרע, והיה חוזר האור לשרשו, חס ושלום, לגמרי, שזהו חרבנו כנ"ל, ועכשו נתתקן על־ידי אחיו, כי אחיו הם בחינת תחלת הצמצומים והכלים הנמשך מאביו, שעל ידו נתתקן נפש המת שחוזר וממשיכה בבחינת כלים, בחינת שם, וזהו "להקים לאחיו שם".