# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/62/5/

וכשאינו רוצה ליבם, אזי "וחלצה נעלו וכו' וירקה בפניו" (דברים כה, ט). כי איתא שם במאמר הנ"ל, שיש בחינת דעת, שהיא בחינת שלום, כי השלום תלוי בדעת, ויש דעת עליון מאד שהוא בחינת מחלקת לשם שמים, שבאמת אהבה ושלום ודעת ביניהם, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, רק שאי אפשר להבין זאת, כי זהו דרכי ה'. וזה בחינת משה, שהוא ראשי תבות מ'חלקת ש'מאי ה'לל, וזה בחינת מצה, עין שם היטב. וזה בחינת יבום וחליצה, כי היבום הוא בחינת דעת של שלום שהוא הזווג של הולדה, כי ההולדה היא בחינת שלום, כמו שכתוב (תהלים קכח, ו): "וראה בנים לבניך שלום על ישראל". כי שלום הוא התחברות שני הפכים. וזה בחינת זווג, כי איש ואשה הם בחינת מחלקת, כי הם שני הפכים, ועקר התחברותם הוא רק בהבנים הנולדים מהם, כמו שפרש רש"י (בראשית ב, כד): "והיו לבשר אחד" - שמשניהם נולד בן ושם נעשין אחד. נמצא, שעקר השלום הנעשה ביניהם הוא רק בבנים הנולדים, ששם נעשין אחד כנ"ל. נמצא, שהיבום שהוא בשביל הולדה, הוא בחינת שלום כנ"ל.

אבל כשאינו רוצה ביבום אזי "וחלצה נעלו", הינו בחינת הזווג והדעת של בחינת 'מחלקת לשם שמים', כי מחלקת לשם שמים, שהוא בחינת משה, הוא בחינת יחודא עלאה, ש הוא בחינת זווג הפנימי לחיות העולמות שלא בשביל הולדה, שהוא זווגא דלא פסיק (פרי־עץ־חיים שער הקריאת־שמע פרק ה), ועל־כן הוא תמיד בבחינת מחלקת, כי הזווג הוא בחינת מחלקת דאפריש וכו' כנ"ל, ואחר־כך נעשה שלום על־ידי ההולדה כנ"ל, אבל זווגא עלאה שאינו בשביל הולדה והוא זווגא דלא פסיק, הוא תמיד בבחינת מחלקת, אבל באמת שם תכלית האהבה והאחדות, אך אי אפשר להשיג זאת, כי אסור לחקר שם, כי על זה נאמר (חגיגה יג.): 'במפלא ממך אל תדרש', כידוע. ושם הוא בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים (ערובין יג:), כי שם מקור החיים, כמובא (שערי־אורה, שער השמיני ספירה השלישית).

וזה בחינת זווגא דמשה, כי משה היה פרוש לגמרי ולא היה לו זווגא תתאה כלל, רק זווגו היה בבחינת זווגא עלאה, בבחינת 'מחלקת לשם שמים' כנ"ל. ועל־כן מאחר שאינו רוצה ליבם על־כן "וחלצה נעלו" בבחינת זווגא דמשה, בחינת (שמות ג, ה): "של נעליך מעל רגליך" הנאמר במשה, כי איתא בזהר הקדוש (נשא קמח.): 'נעל - דא אתתא'. שמשה הכרח לפשט עצמו לגמרי מזווג התחתון שזה בחינת "של נעליך", והיה זווגו רק בבחינת זווגא עלאה בחינת 'מחלקת לשם שמים' הפך זווג התחתון שהוא דיקא בבחינת שלום כנ"ל, כי התחתון הוא בבחינת נעל שהיא אתתא, שהיא בחינת כתנות עור, בחינת "עץ הדעת טוב ורע", והמחלקת הבא משם מ"עץ הדעת טוב ורע" - משם נאחז הסטרא אחרא, ועל־כן עקר התקון רק על־ידי שלום, לבטל המחלקת של בחינת 'כתנות עור', אבל למעלה מעלה שם הוא בחינת מחלקת לשם שמים, ואדרבא, המחלקת הוא דעת עליון מאד, בחינת זווגא עלאה, זווגא דמשה כנ"ל, ועל־כן נאמר בו - "של נעליך", שיפשיט עצמו מבחינת כתנות עור הנ"ל כדי שיזכה למחלקת עליון, זווגא עלאה הנ"ל.

וזה בחינת "וחלצה נעלו", כי בהכרח שיהיה נעשה זווג ביניהם כדי לתקן נפש המת, ומאחר שאינו חפץ בבחינת דעת של שלום, על־כן צריכין להתחבר בבחינת דעת עליון של 'מחלקת לשם שמים', שהיא בבחינת "של נעליך", בחינת "וחלצה נעלו" כנ"ל. וזהו: "וירקה בפניו", כי הרק הוא בבחינת זווג הנשיקין, שהוא בחינת זווג עליון של חך וגרון, כמובא (עץ־חיים שער לט, דרוש יד). שזה נעשה על־ידי חליצת מנעל דיקא כנ"ל, ועל־ידי הרק נתתקן נפש המת בבחינת "וירקה בפניו" ששם נראה פניו (זהר הרקיע משפטים צז.), כי הרק הוא בחינת זווג עליון שעל ידו נתתקן.