# א

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/63/1/

והכלל, כי עקר הוא אמונת חכמים, ומי שפוגם באמונת חכמים, חס ושלום - אין רפואה למכתו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קי.) וכו', כי כל הרפואות מקבלין כח מהתורה, כי מהתורה מקבלין כח המלאכים, ויש להם בחינת ידים לקבל ולהשפיע למטה, כי כל הדברים גדלים על־ידי המלאכים הממנים עליהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה י, ו): 'אין לך עשב שאין לו מלאך' וכו'. והמלאכים מקבלים כח מהדבורים של השם יתברך, דהינו התורה. ועקר התורה נמסרה לחכמים והם יודעים לדרשה בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, ובלא החכמים אין יודעים שום דבר מהתורה, ועל־כן מי שאין מאמין בדבריהם - אין לו שום רפואה למכתו, והוא מכרח למות על ידה, כי אין לו מהיכן לקבל רפואה, כי עקר הרפואה היא מהתורה וכו' כנ"ל, והתורה היא רק אצל החכמים וכו' כנ"ל, כי כל הרפואות הם הרכבות שלוקחין כמה עשבים ומרכיבין אותן וכו', ואלו הרכבות אין להם כח כי אם על־ידי אמונת חכמים, כי החכמים גורעין ומוסיפין ודורשין ומרכיבין ומחברין אותיות התורה ממקום למקום, ודורשין אותה בשלש עשרה מדות, ובלא זה אין יודעין שום דבר ושום דין והלכה מהתורה, ועל־כן כל הרפואות, שהם כלם על־ידי הרכבות, כלם מקבלים כחם מהתורה, והעקר מתורה שבעל פה, בחינת אמונת חכמים שהם מרכיבין ומחברין אותיות התורה, ומשם מקבלין כח כל ההרכבות וכו', עין שם היטב בתחלת המאמר ובסופו; והבן היטב.

ולבוא לאמונת חכמים הוא על־ידי נדר, שהוא בחינת יעקב, בחינת (בראשית כח, כ): "וידר יעקב נדר" וכו', ועל־ידי־זה זוכה לאמונת חכמים. כי הנדר הוא בחינת פליאות חכמה, שהוא שרש החכמים. ועל־ידי־זה שב ומאמין בהם וכו', עין שם. ועל־ידי־זה נתתקנים ידי המלאך הנ"ל, ועל־ידי־זה מתנוצצים בו אורות האבות וכו', ועל־ידי־זה עולה ומתענג בענג שבת, בחינת שין בת – שין תלת אבהן הנ"ל, בת - בחינת אמונה וכו'.

וענג שבת זה בחינת אכילה בקדשה, כי מאכילת שבת אין להסטרא אחרא שום חלק כלל וכלל, ויכול לפעל באכילת שבת מה שפועל בתענית, הינו להפיל אויביו לפניו וכו'. כי על־ידי הכעס הבא מהכבד וכו' - נתעורר המקטרג הגדול, שהוא עשו, הוא אדום וכו', שהוא מלא דם, ומן המקטרג הגדול נתעוררים מקטרגים על האדם הכועס וכו' וכו', ואז צלו סר ופניו נופלים, בבחינת (בראשית ד, ו): "למה חרה לך ולמה נפלו פניך" וכו', ועל־ידי הצום והתענית מתקן זאת, כי ביום שאדם אוכל אז הכבד נזון תחלה וכו', אבל כשמתענה - אז המח נזון תחלה, ואז נכנע הכבד, שהוא בחינת עשו וכו' כנ"ל, אבל כשזוכה לבחינת אכילת שבת - אז אין צריך לצום, כי פועל באכילתו מה שפעל על־ידי הצום, כי אכילת שבת קדש היא. (שמות לא, יד): "וכל זר לא יאכל קדש" (ויקרא כב, י). ואז נכנע הכבד, ואז נתבטל כחו, בבחינת (זהר תרומה קלה:): 'וכל שולטני רוגזין כלא ערקין ואתעברו מנה', ואז וכלא אהבה, בחינת "אהבה בתענוגים" וכו' (שיר השירים ז, ז).

וכדי להרבות השלום צריך גם להרבות בצדקה וכו'. ויש חלוק בין השלום של התענית להשלום הנעשה על־ידי ענג שבת כחלוק שיש בין חי למדבר, כי זה בחינת שלום שיש לו פה וזה בחינת שלום שאין לו פה וכו' וכו', וזה בחינת (משלי יח, יח): "מדנים ישבית הגורל" וכו'. וזה בחינת נפילת שער ארם שלש פעמים עד שיבוא משיח וכו'; עין שם כל זה היטב היטב: