# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/63/11/

וזה בחינת חליצת הנעל של יבמה, כי כשאינו חפץ ליבם ולהקים לאחיו שם בישראל, נמצא שנתעורר ונתאחז בו אחיזת עשו שהוא שונא לאחיו יעקב, וכל זה מחמת פגם אמונת חכמים, שזה עקר הפגם של המת בלא בנים, ומשם מתעורר השונא הנ"ל והוא נאחז באחיו ואינו מניחו להשתדל בהצלת אחיו, ואפלו אם היבם רוצה ליבם, רק שנמנע ליבם מחמת שאינו יכול לכון לשם מצוה, כמו עכשו שנוהגין בחליצה מחמת שראו שאין מכונין לשם מצוה, אף־על־פי־כן גם זה בעצמו שאינו יכול לכון לשם מצוה - זהו בעצמו בחינת פגם אמונת חכמים, שמשם מתעורר ונתאחז בחינת עשו שהוא השונא הגדול, שאינו מרחם אפלו על אחיו כנ"ל. כי זה שאינו יכול לכון לשם מצוה - זה מחמת פגם הברית, כי אם היה קדוש בקדשת הברית כראוי לאיש הישראלי, בודאי היה מכון תמיד לשם מצוה, בפרט במצות יבום שהיא מצוה גבה מאד מאד, וזה שאינו יכול לכון לשם מצוה - זהו פגם הברית שהוא בא מאשה זונה, שהיא הפך אשה יראת ה', שהיא בחינת אמונת חכמים, תורה שבעל פה. נמצא, שפגם הברית דהינו מה שאינו יכול לכון לשם מצוה זהו בעצמו בחינת פגם אמונת חכמים, וכן מבאר בכמה מקומות בדברי רבנו ז"ל, שאמונה ותקון הברית הם בחינה אחת, עין שם. ועל־כן מאחר שזה האח אינו מציל את אחיו, או מחמת שאינו רוצה, או מחמת שאינו יכול לכון לשם מצוה, שכל זה הוא בחינת פגם אמונת חכמים, שמשם נתעורר ונתאחז, חס ושלום, השונא הגדול, בחינת עשו וכו' כנ"ל, ועל־כן בודאי צריך לחלץ מנעלו, כי שם עקר אחיזת עשו כשפוגמין באמונת חכמים וכו' וכנ"ל.

והחליצה היא על־ידי אשת המת דיקא, שהיא צריכה לחלץ מעל רגלו, כי איתא בזהר הקדוש (תקוני זהר תקון כו, עב.), שנפש המת קשורה ברגלי היבם וכו', עין שם. והענין הוא כנ"ל, כי עקר פגם נפש המת הוא פגם אמונת חכמים כנ"ל שהוא בחינת רגלין כנ"ל, ועקר תקונו על־ידי אחיו דיקא כנ"ל, ועל־כן זה המת הוא מכרח להתקשר באחיו, ועקר מקומו ברגלין, שהם בחינת אמונת חכמים ששם פגם וכו' כנ"ל. ועכשו שאחיו אינו רוצה לתקנו, וזה מחמת שיש בו אחיזת עשו על־ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל, נמצא, שעכשו נפש המת קשורה שם ברגלי אחיו כצפרים האחזות בפח (קהלת ט, יב), כי אינו יכול לעלות, מחמת שלא הניח בנים ופגם באמונת חכמים, ש הוא כלל התורה וכו' כנ"ל, וגם שם אצל אחיו אינו נתתקן, אדרבא, יכול להתפגם שם יותר, חס ושלום, כי הוא קשור ברגליו של אחיו, ושם יש אחיזת עשו מאחר שאינו רוצה ליבם, שזה בחינת פגם אמונת חכמים שעל־ידי־זה נאחז עשו, שהוא זהמת הנחש ברגלין דיקא, בבחינת (בראשית ג, טו): "ואתה תשופנו עקב" וכנ"ל.

ועל־כן התקון על־ידי אשתו שחולצת מנעלו מעל רגלו, שעל־ידי־זה מכניע בחינת עשו, בבחינת (שם כה, כו): "וידו אחזת בעקב עשו", כי האשה היא בחינת ידים של בעלה, כמובא בספר הקנה (סדר החליצה). כי אמונת חכמים הוא בחינת ידים גם כן, כי על־ידי־זה מקבלין כל הדברים שבעולם, בחינת ידי המלאך המבאר במאמר הנ"ל, בחינת (דברים יז, יא): "לא תסור מן הדבר וכו' ימין ושמאל", עין שם. ועל־כן היא חולצת המנעל מרגל היבם, ועל־ידי־זה נכנע בחינת אחיזת עשו שנאחז שם ברגלין, כי עקר יניקתו על־ידי בחינת המנעלים שאינם מתקנים כראוי, ואז כשחולצם זהו בחינת הכנעתו, ועקר הכנעתו על־ידי אשתו שהיא בחינת ידים כנ"ל, והעקר על־ידי בחינת 'ההוא רוחא דשדי בגוה', שזהו עקר בנינה וחיותה, ומחמת זה מה שהיא חולצת מנעלו של היבם נחשב כאלו הוא עושה בידיו, כי היא בחינת ידים כנ"ל, כי על־ידי ההוא רוחא הנ"ל, שהוא בחינת תקון אמונת חכמים שנמשך מבחינת נדר כנ"ל, על־ידי־זה יש לו כח לחלץ מנעלו מעל רגלו, להכניע אחיזת עשו שעקר אחיזתו על־ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל. וזה בחינת "וידו אחזת בעקב עשו" - שמכניע אחיזת עשו מרגלי היבם על־ידי שחולץ מנעלו וכו' כנ"ל. ואזי יוצאה נפש המת לחרות מאחר שנכנע אחיזת עשו, שמשם עקר ענשו של המת כנ"ל, ואזי נתתקן על־ידי בחינת 'ההוא רוחא דשדי בגוה' שיוצא על־ידי הרק של החליצה, כמובא בכתבים (לקוטי תורה תצא), כי הרק נמשך בשרשו ממקום גבה מאד [מבחינת זווג הנשיקין, כמובא בכתבים (עץ־חיים, שער לט, דרוש יד)], מבחינת 'פליאות חכמה', שהיא בחינת נדר, ועל־כן על ידו דיקא יוצא ההוא רוחא הנ"ל, שנמשך גם כן משם,

ועל־ידי החליצה שחולצין מנעל היבם ויורקת בפניו, על־ידי־זה הוא נכלם ומתביש, והבושה היא תשובה, ואזי עולה למקום התשובה, ושם נתתקן פגם אמונת חכמים, כי שם הוא בחינת נדר כנ"ל, ועל־ידי כל זה נתתקן נפש המת שהיתה נאחזת בו ומקבלת משם חיות, בחינת (יחזקאל יח, לב): "ושובו וחיו";

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.

וזה בחינת מה שקוראת: "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו" (דברים כה, ט), הינו שכך עושין לאיש הידוע, שהוא אינו רוצה תמיד לבנות בית אחיו, רק אדרבא, רודף אותו, והוא בחינת עשו שרודף תמיד אחיו יעקב, ונקרא איש, כמו שכתוב (בראשית כה, כז): "ויהי עשו איש שדה" וכו'. ועל־ידי חליצת המנעל של היבם נכנע אחיזת עשו כנ"ל, וזה שקוראת 'ככה יעשה לאיש' הידוע וכו' וכנ"ל.