# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/63/15/

וזה בחינת פורים, כי המן הרשע עמד על ישראל על־ידי פגם אמונת חכמים, שהוא כלל כל התורה, כי משם עקר אחיזתו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קלט:): 'המן מן התורה מנין? שנאמר (בראשית ג, יא): "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת"'. נמצא, שאחיזתו מבחינת "עץ הדעת טוב ורע", שהוא בחינת פגם אמונת חכמים כנ"ל (אות ה), כי המן הוא זהמת הנחש מזרע עמלק, מזרע עשו הרשע, שהוא השונא הגדול, שמתגבר על־ידי פגם אמונת חכמים, שעל־ידי־זה נפגם האכילה, כי אז אין זוכין לאכילה דקדשה כנ"ל, ואז מתגבר, חס ושלום, השונא הגדול שהוא עשו, שיצא ממנו המן עמלק צורר היהודים, השונא והמקטרג הגדול בחינת איש צר ואויב המן הרע וכו' (אסתר ז, ו). ועל־כן רצו המן וזרעו לבטל בנין בית־המקדש (רש"י אסתר ט, י), שהוא בחינת תקון אמונת חכמים על־ידי הנדר כנ"ל (אות ז), והם רצו לבטל תקון זה, חס ושלום, כי עקר אחיזתו מפגם אמונת חכמים, שזה בחינת "עץ הדעת טוב ורע", בחינת המן העץ וכו' כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל, (מגילה יב.): 'למה נתחיבו ישראל שבאותו הדור כליה? על שהשתחוו לצלם. וחד אמר, על שנהנו מסעדתו של אותו רשע'. הינו הך ולא פליגי, כי זה תלוי בזה, כי השתחוו לצלם, הינו על־ידי פגם האמונה, בחינת פגם אמונת חכמים, שזה עקר האמונה כי עקר אמונתנו הקדושה אין זוכין, כי אם על־ידי אמונת חכמים שהם ממשיכין האמונה הקדושה, כמבאר במקום אחר (סימן כב, ובשיחות הר"ן סימן רפב). גם אז כשהשתחוו לצלם של נבוכדנצר היה עקר הפגם באמונת חכמים, שלא למדו עצמם מחנניה מישאל ועזריה שמסרו נפשם על קדוש השם והם לא למדו מהם, וזה בחינת פגם אמונת חכמים.

וזה בחינת פגם ההשתחויה שהשתחוו לצלם, כי על־ידי־זה פגמו בירכין ששם השתחויה, וזה בחינת פגם אמונת חכמים שהוא בחינת רגלין כנ"ל. וזה בחינת 'ברכי דרבנן דשלהי מיניהו' (ברכות ו.), כי עקר התגברותם הוא על בחינת ברכי דרבנן, בחינת אמונת חכמים וכנ"ל. וזה בחינת (בראשית לב, כו): "ותקע כף ירך יעקב", כי עקר התגברות בחינת שרו של עשו הוא רק על בחינת ירך יעקב שהוא בחינת אמונת חכמים כנ"ל. וזהו וחד אמר, מפני שנהנו מסעדתו וכו' - הינו פגם האכילה, כי על־ידי פגם אמונת חכמים, בחינת עבודה זרה - שהשתחוו לצלם, על־ידי־זה נפגם האכילה כנ"ל.