# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/63/17/

ועל־כן המן הרשע מזרע עמלק, זהמת הנחש, פגם "עץ הדעת טוב ורע", חשב לאבד את היהודים, חס ושלום, על־ידי־זה, על־ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל, כי אז היה בסוף הגלות שהיו ישראל מצפים לגאלה - לבנין בית־המקדש, ששם עקר התקון של אמונת חכמים, תורה שבעל פה, בחינת מלכות, בחינת (שמות טו, יז): "מקדש אדני כוננו ידיך", וכמובא בכתבים, שהבית־המקדש הוא בחינת מלכות, בחינת תורה שבעל פה, אמונת חכמים - שנתתקן על־ידי נדר וכנ"ל, ועל־כן המן־עמלק שמתגבר בכל דור ודור על זה, על אמונת חכמים כנ"ל - חשב מחשבות לבטל בנין בית־המקדש כנ"ל, ורצה להתגבר אז בזמן הגלות, בזמן חרבן בית־המקדש להתגבר על ישראל אז ביותר על־ידי פגם אמונת חכמים שפגמו במה שהשתחוו לצלם וכו' וכנ"ל, ורצה לאבדם לגמרי, חס ושלום, על־ידי־זה, בפרט שהיו נשואים נשים נכריות, ופגמו באשה יראת ה', שהיא בחינת אמונת חכמים, בחינת תורה שבעל פה כנ"ל.

גם עקר התגברותו היה על־ידי פגם שאול המלך שהמרה על דברי שמואל הנביא, ולא המתין עליו למועד שבעת ימים וכו' (שמואל־א יג, ח). ואחר־כך החיה את אגג מלך עמלק ופגם מאד באמונת חכמים, כי לא קים דברי שמואל הנביא, כמו שכתוב שם: "כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר" (שם טו, כג), כי מה שהמרה דברי שמואל ובזה פגם באמונת חכמים - זה נחשב כקסם ותרפים, הינו עבודה זרה וכנ"ל, ועל־כן נפסקה מלכותו, כי מלכות הוא בחינת אמונת חכמים כנ"ל, ועל־כן קרע שמואל את מעילו (עין ברש"י שם כז), כי פגם בלבוש מלכות בבחינת חלוקא דרבנן וכו' וכנ"ל, ועל־כן על־ידי־זה שהחיה את אגג ופגם באמונת חכמים, על־כן יצא ממנו המן הרשע איש צר ואויב - השונא הגדול, בחינת עשו, ורצה אז להתגבר על ישראל, חס ושלום, ולאבדם לגמרי, חס ושלום, על־ידי פגם אמונת חכמים שהיה בידו אז קטרוג ופגם הזה על־ידי כמה בחינות כנ"ל.

ועל־כן רצה, חס ושלום, "להשמיד להרג ולאבד" וכו', כי מחמת שהתגבר אז מאד בקטרוג של פגם אמונת חכמים, על־כן היה יכל לקטרג לאבדם לגמרי, חס ושלום, כי על פגם אמונת חכמים - אין מועיל שום רפואה, בבחינת 'דלמא חויא דרבנן טרקיה דלית ליה אסותא', ומכרח למות, חס ושלום, בבחינת "ביום אכלך ממנו" וכו' וכנ"ל, ועל־כן היה קטרוגו גדול לאבדם לגמרי, חס ושלום, ועל־כן עקר שנאתו והתגברותו היה על מרדכי, שהוא היה חכם הדור, כדי לבטל חכם הדור, שעקר התקון על ידו כנ"ל, ועל־כן עשה עץ גבה חמשים אמה לתלותו עליו (אסתר ה, יד), כי רצה לבטל אמונת חכמים בשרשו, כי שרש אמונת חכמים הוא בחינת נדר. ואיתא (זהר משפטים קטז.): שנדר הוא בחינת בינה – יום־הכפורים, בחינת נו"ן שערי בינה, בחינת יובל, שעקר קדשתו ביום־הכפורים בשנת החמשים. וזה בחינת נדר, בחינת נו"ן ד"ר, כמובא (של"ה פרשת מטות). והמן רצה להשליך את מרדכי חכם הדור משם, מבחינת נו"ן שערי בינה, כדי לבטל, חס ושלום, אמונת חכמים בשרשו כנ"ל, ועל־כן באמת היתה אז עת צרה גדולה ליעקב אשר כמהו לא נהיתה, כמובא (שער הכונות ריש דרוש פורים).

אבל השם יתברך חמל עלינו אז, והפך מחשבתו הרעה על ראשו ותלו אותו על העץ אשר הכין למרדכי (אסתר ז, י), כי באמת משם היה עקר מפלתו - מבחינת נדר, שעל ידו נתתקן אמונת חכמים, ושם בבחינת נדר - אין להמן והסטרא אחרא שום אחיזה כלל, ועל־כן אינו יכול להכניס שם שום פגם וקטרוג כלל, ועל־כן משם דיקא היתה מפלתו שהפילו אותו על־ידי העץ גבה חמשים אמה, שהוא בחינת נדר כנ"ל, כי עקר הנס היה על־ידי מרדכי ואסתר שהם מזרע בנימין הצדיק, ובנימין הוא בחינת נדר, שעקר תקון אמונת חכמים על ידו, כמבאר למעלה (אות ז).

ועל־כן בנימין דיקא השלים את המטה הקדושה של יעקב אבינו, שהיתה מטה שלמה של שנים עשר שבטי יה, כנגד שנים עשר בקר שמלכות דקדשה עומד עליהם (זהר ויחי רמא.), שזה בחינת אמונת חכמים - תורה שבעל פה, שהיא בחינת מלכות כנ"ל, על־כן נולד בארץ־ישראל, שהיא בחינת מלכות דקדשה כמובא (שער הפסוקים מטות), ששם כלולים כל העשר קדשות (כלים א), כי עקר שלמות ותקון מלכות דקדשה שהיא בחינת תורה שבעל פה, אמונת חכמים, הוא על־ידי לדת בנימין, שהוא בחינת נדר כנ"ל. ועל־כן היה כח במרדכי ואסתר שיצאו ממנו לבטל קלפת המן עמלק שעקר אחיזתו מפגם אמונת חכמים, כי על־ידי נדר מתקנין ומעלין אמונת חכמים כנ"ל.

וזה שרצה המן להתגבר על ישראל בחדש שנים עשר הוא חדש אדר (אסתר ג, יג), כי שנים עשר חדשים הם כנגד שנים עשר שבטים, כמובא. נמצא, שחדש השנים עשר הוא כנגד בנימין, ורצה להתגבר אז דיקא כדי לבטל אמונת חכמים בשרשו, כי חשב מאחר שנחרב הבית־המקדש שנבנה בחלקו של בנימין, שהוא בחינת תקון אמונת חכמים על־ידי הנדר כנ"ל, על־כן כבר נתבטל, חס ושלום, כח בנימין, כח הבית־המקדש, ועל־כן רצה להתגבר בחדש שנים עשר דיקא. אבל באמת נהפך הוא, כי זה הכח של בנימין בחינת נדר אין מתבטל לעולם אפלו בזמן החרבן בית־המקדש, כי לשם אין מגיע שום פגם וקטרוג, ועל־כן הכניעו אותו דיקא בזה החדש שנים עשר על־ידי בחינת בנימין, בחינת נדר, על־ידי מרדכי ואסתר שהיה מזרעו של בנימין כנ"ל.

כי מרדכי היה אחיזתו ממקום גבה מאד מאד, כמובא (פרי־עץ־חיים פרק ה), מבחינת "פליאות חכמה", שזהו בחינת נדר, והוא בחינת (שמות ל, כג): "מר דרור" - 'מרי דכיא', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קלט:): "מר דרור" - הוא ראש של הבשמים של שמן המשחה, ושמן המשחה הוא בחינת נדר, בחינת נדר של יעקב, שנאמר בו (בראשית כח, יח): "ויצק שמן על ראשה". כמו שכתב רבנו שם במאמר הנ"ל, בחינת (תהלים פט, כא): "בשמן קדשי משחתיו", עין שם. ועל־כן בשמן המשחה נמשחו כל כלי המשכן והבית־המקדש שהוא בחינת נדר; שכל הקרבנות, שהם בחינת נדר שבאים בנדר ונדבה, [ואפלו קרבנות של חובה, על כל פנים צריכים לדר ולהקדיש הקרבן קדם הבאתו] - כלם היו צריכים להביא בבית־המקדש וכלי שרת שנתקדשו כלם בשמן המשחה. נמצא, ששמן המשחה הוא בבחינת נדר, ומשם היה אחיזת מרדכי בחינת "מר דרור" וכנ"ל.

וזהו בחינת אסתר שהיתה ירקרקת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יג.), בחינת קו הירק שמקיף את העולם, כמובא (עץ־חיים שער לט, דרוש י). זה בחינת בינה, בחינת נדר כמובא (תקוני זהר י.), ועל־כן היתה יכולה להיות אצל אחשורוש, ואף־על־פי־כן לא נגע בה כמובא (שם כא; נז:), כי שדה נזדמנה לו, כמו שאיתא בזהר הקדוש (כי תצא רעו.), כי שם בבחינת נדר, בחינת אסתר ירקרקת - אין שם שום נגיעה להסטרא אחרא כלל, אדרבא, עקר בנין אמונת חכמים, בחינת אשה יראת ה', הוא משם. כי המן הוא ממוכן (מגלה יב:), צוה להרג את ושתי המרשעת (אסתר א), ולכאורה תמוה, כי מה היה כונת המן בזה להרג מרשעת ושונאת ישראל כמותה?! אך בודאי כונת הסטרא אחרא שהיתה מלבשת בהמן הרשע, היתה בודאי לרעה חס ושלום, כי הסטרא אחרא כונה בשביל זה, כדי להרג את ושתי שיתגלגל הדבר שתלקח אסתר לבית המלך, כדי שיהיה להם יניקה מאשה יראת ה', שזהו בחינת פגם אמונת חכמים, כי מחמת שפגמו אז באשה יראת ה' על־ידי הנשים נכריות שנשאו, ועל־ידי פגם אמונת חכמים הנ"ל וכנ"ל, על־כן סברו שיש להם עכשו אחיזה שתלקח אסתר, שהיא אשה יראת ה', אל אחשורוש כדי לפגם את מלכות דקדשה ביותר חס ושלום, ועל־ידי־זה יתגברו על ישראל, חס ושלום.

אבל באמת הכל נתהפך עליהם "ונהפך הוא", כי אדרבא, השם יתברך חשבה לטובה, ובזה הקדים רפואה למכה, 'ומיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא' (סנהדרין לט:), והמן בעצמו הקדים הרפואה לישראל, ותלה את עצמו במה שצוה להרג את ושתי, שהיא היתה מלכות הרשעה שהתגברה אז מאד על ישראל, על מלכות דקדשה, על 'אשה יראת ה'', עד שלקחה בנות ישראל והפשיטה אותם ועשתה בהם מלאכה בשבת דיקא (מגלה יב:), כי על־ידי פגם אמונת חכמים שעל־ידי־זה נפגם חס ושלום, אשה יראת ה', על־ידי־זה אין זוכין לשבת, כמבאר במאמר הנ"ל, ועל־כן מאחר שאז נפגם אשה יראת ה' ונפגם אמונת חכמים, על־כן עשתה מלאכה בבנות ישראל, שהם בחינת "אשה יראת ה'", בשבת דיקא, כי פגמו בשבת על־ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל, והשם יתברך חמל על ישראל ובאמת מאתו היתה להרג את ושתי המרשעת בשבת, ועל־ידי־זה נכנע מלכות הרשעה ונתגברה מלכות דקדשה, כי כשזה נופל זה קם,

וכל זה היה בעת סעדתו של אותו רשע, כי עשה סעדה גדולה כמה ימים והשתמש בכלי בית־המקדש (שם יב.), שכל זה מורה שנפגם אמונת חכמים, שעל־ידי־זה אין זוכין לשבת, ונפגם אכילה דקדשה, ואזי מתגברת בחינת אכילה דסטרא אחרא, שזהו בחינת הסעדה הגדולה של אותו רשע והתגבר עד שגם ישראל נהנו מאותה סעדה (שם), וכל זה היה על־ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל, ועל־כן נשתמשו אז בכלי בית־המקדש, שהוא עקר תקון אמונת חכמים כנ"ל כדי שיהיה נפגם חס ושלום, אמונת חכמים ביותר כנ"ל, ואז דיקא גלגל השם יתברך ברחמיו להרג את ושתי בשבת, שהיא מלכות הרשעה שנכנעה ונפלה, ותחתה נלקחה אסתר, ואף־על־פי־כן לא נגע אחשורוש במלכות דקדשה, באשה יראת ה', כי לא נגע באסתר כלל כנ"ל, כי אסתר ירקרקת היתה, מבחינת נדר, ששם אין להם שום נגיעה כלל כנ"ל, אדרבא, עקר בנין אשה יראת ה' בחינת אמונת חכמים הוא משם, ועל־כן היתה טובלת ועולה ויושבת בחיקו של מרדכי (מגלה יג:), כי לא נגע בה כלל, כמובא. דאדרבא, על־ידי־זה היה תקף הנס בבחינת (קהלת ח, ט): "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו", כמובא (לקוטי תורה לך־לך), כי לא די שלא נגע בה ולא נפגם מלכות דקדשה, אשה יראת ה', אמונת חכמים על־ידי־זה, אדרבא, היא הכניעה את מלכות הרשעה שעמד אז על ישראל, כי היתה אחיזתה מבחינת נדר ששם אין להם שום נגיעה, אדרבא, משם נבנה מלכות דקדשה, אמונת חכמים, שעל־ידי־זה נופל מלכות דסטרא אחרא כנ"ל.

ועל־כן "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" (אסתר ג, ב), כי היה מזרע בנימין שלא השתחוה לעשו הרשע, כמובא (אסתר רבה ז, ח), הינו כי בנימין היה מבחינת נדר, שעל־ידי־זה נתתקן אמונת חכמים, ועל־כן הוא דיקא לא השתחוה לעשו הרשע, כי ההשתחואה לעשו, שהוא עבודה זרה, היא בחינת פגם אמונת חכמים, פגם ירך יעקב כנ"ל, ועל־כן גם מרדכי שיצא מבנימין לא השתחוה להמן הרשע, כי מרדכי הוא בחינת נדר תקון אמונת חכמים, בחינת מר דרור כנ"ל. ועל־כן כשבא המן אל מרדכי מצאו עוסק בפרשת קרבנות ואמר לו, אתא קמץ מנחה דידכו ונצח אותו ואת בניו (מגלה טז.), כי דיקא על־ידי בחינת קרבנות, שהם בחינת נדר, שהיו עוסקים בהם בבית־המקדש, על־ידי־זה דיקא נפל המן כנ"ל,

ועל־כן המן "הפיל פור הוא הגורל" (אסתר ג, ז) - כדי לפגם בגורל דקדשה, שהיא בחינת שבת שעל ידו נכנע שנאת עשו, שהוא בחינת המן עמלק, בבחינת (משלי יח, יח): "מדנים ישבית הגורל", כמבאר היטב במאמר הנ"ל. אבל באמת הכל נתהפך עליו, כי על־ידי מרדכי ואסתר, שהם בחינת נדר פליאות חכמה, נתתקן אמונת חכמים, ועל־ידי־זה זכו לשבת, שהוא בחינת גורל, ועל־ידי־זה נכנע המן, שהוא בחינת עשו, כי על־ידי בחינת שבת, על־ידי־זה הוא נכנע בבחינת (תהלים ח, ג): "להשבית אויב ומתנקם", דהינו להשבית המן, שהוא "איש צר ואויב" וכו'.