# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/63/18/

ועל־כן בעת שהתגבר המן, שהוא השונא הגדול, הצרכו לצום, כמו שכתוב: "וצומו עלי" וכו' (אסתר ד, טז). כי אז צריכין לצום כשמתגבר השונא הגדול, שהוא עשו, בחינת המן עמלק, כמבאר היטב במאמר הנ"ל. ועל־ידי הצום הוא נכנע, בבחינת (תהלים פט, כד): " ו' כתותי מ' פניו צ' ריו" ראשי תבות 'צום', עין שם היטב (אות ו). ועל־כן התענו שלשת ימים, שהם כנגד שלשה אבות - שבהם נכנסה אסתר אל בית המלך, כמובא (מגלה עמקות פרשת אחרי). כי עקר הצום היה כדי להכניע המן עמלק, שהתגבר על־ידי פגם האכילה של הסעדה של אותו רשע שהתגבר על־ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל. וזה בחינת "וצומו עלי" - 'עלי' דיקא, כי היא בחינת אשה יראת ה', בחינת אמונת חכמים שעקר התענית היה בשביל זה, ועל־ידי התענית לא די שהכניעו את עמלק המן השונא הגדול, אף גם זכו אל ההפך ממש, כי זכו לעלות לבחינת נדר על־ידי מרדכי ואסתר כנ"ל, ועל־ידי־זה חזר ונתתקן אמונת חכמים וזכו לבחינת שבת שכלול בשלשה אבות, וזה בחינת שלשה ימים שהתענו שהם כנגד שלשה אבות שאחר־כך זכו להכלל בהם על־ידי בחינת נדר, בחינת מרדכי ואסתר, כנ"ל.