# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/63/2/

וזה בחינת החיוב שמחיב כל אחד לעסק בישוב העולם, דהינו לשא אשה ולהוליד ממנה בנים, והיא מצוה הראשונה בתורה, ומי שאינו משתדל בזה ואינו מניח, חס ושלום, בנים בעולם - אינו יכול לעלות למעלה וצריך תקון על־ידי יבום וחליצה.

כי "אשה יראת ה'" זה בחינת אמונה – מלכות כידוע, בחינת אמונת חכמים, ש הוא תורה שבעל פה, כי איש ואשה הם בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כידוע, כי האדם הוא בחינת התורה, כי כלול מרמ"ח איברים ושס"ה גידים, שהם בחינת מצות עשה ומצות לא תעשה שבתורה. וזה בחינת "זאת התורה אדם" (במדבר יט, יד), כמובא בדברי רבנו ז"ל (סימן צב).

וכמו שאין שלמות לתורה שבכתב בלא תורה שבעל פה שנמסרה לחכמים, ועל־כן צריכין אמונת חכמים דוקא, כי בלא החכמים, דהינו בחינת תורה שבעל פה - אין יכולין לקח דבר מהתורה לא שום דין ושום הלכה, כי בהתורה הכל סתום, כי בהתורה אין מפרש כלל דיני תפלין, אם לעשותן מכסף או מעור וכו', וכן שאר כל המצוות, ועקר כל התורה אין יודעין רק על־ידי החכמים, וכן כל החדושין שבתורה שמחדשין ומולידין מהתורה איזה חדוש, וכן קיום העולם וכל ההשפעות וכל הדברים שבעולם שכלם כאחד - אין חיותם אלא מהתורה שהיא מחיה את כלם, ועקר חיותם וקיומם והשפעתם הוא רק על־ידי אמונת חכמים, ש הוא תורה שבעל פה, כי כל התורה תלויה בהם דיקא, וכמובן במאמר הנ"ל, כי להם נמסרה התורה לדרשה וכו', וכפי מה שהם דורשין את התורה בכל דור ודור, כמו כן מתנהג העולם.

כי זה אנו רואין, שבכל עת וזמן ובכל יום ויום ממש נעשין שנויין גדולים, וכל אלו השנויים הוא כפי מה שחכמים מחדשין בתורה ומרכיבין אותיות התורה, כמו כן נעשין שנויים במעשה בראשית ושנויים בכל העולם, שבזה היום יש גשמים הרבה ובזה היום יש יבשות, ובזה הזמן קר ולח וכו' וכיוצא שאר השנויים, וכן השנויים שבין בני־אדם, שזה עולה וזה יורד וזה בריא וזה להפך. ולפעמים כובש זה המלך ולפעמים מלך אחר, וכיוצא בזה שנויים לאין קץ בכל עת וזמן, הכל כפי מה שהחכמים מחדשין ודורשין את התורה בכל דור ודור, בבחינת 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית', כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימנים לא, מט) - אין טוב אלא תורה וכו', אין טוב אלא צדיק וכו'. כי כל החדושים של מעשה בראשית שמחדש השם יתברך בכל יום תמיד, הכל על־ידי התורה, והעקר תלוי על־ידי הצדיקי הדור כפי מה שהם דורשים אותה בכל זמן וכו' וכנ"ל. כמו כן האדם, שהוא בעצמו בחינת התורה כנ"ל, והתורה היא בחינת "עץ פרי עשה פרי" (בראשית א, יב), וצריך לחדש בה תמיד חדושין דאוריתא ולהוליד ממנה דרשות וחדושין, וזה עקר קיום העולם כנ"ל.

וכל זה תלוי באמונת חכמים, בחינת תורה שבעל פה כנ"ל, כי מאן דגרם לאוריתא למהוי יבשה וכו', עין בזהר הקדוש (תקון ל, עג:) גדל הענש, רחמנא לצלן, ועל־כן צריך אמונת חכמים דוקא וכנ"ל, וכן האדם אסור לו שיהיה עץ יבש, וצריך לאולדא ולאפשא ולאסגא בעלמא, כי כשנולד אדם בעולם ונמשך נשמה בעולם - זה בחינת התחדשות התורה ממש, כי האדם הוא בחינת התורה כנ"ל, והוא קיום העולם, כי "לא תהו בראה לשבת יצרה" (ישעיה מה, יח), כי אין העולם מתקים אלא בשביל ישראל שהם מקימין התורה בכל דור ודור והם בעצמן בחינת התורה, כי 'אוריתא וקדשא בריך הוא וישראל כלא חד' (זהר אחרי עג.), וכפי הנשמות שבכל דור ודור, כמו כן נתחדשין חדושין דאוריתא בכל דור, וכמו כן מתנהג העולם בכל דור ודור וזה עקר קיום העולם וכו' וכנ"ל.

ועל־כן אי אפשר לאדם להוליד ולהמשיך נשמה בעולם כי אם על־ידי בחינת אמונת חכמים, ש הוא בחינת תורה שבעל פה, שזהו בחינת "אשה יראת ה'", כי כל הפעלות וכל ההולדות של האדם, שהוא בחינת תורה שבכתב, אי אפשר לעשות כי אם על ידה, שהיא בחינת תורה שבעל פה, בחינת אמונת חכמים, וכמובא במדרש (פסיקתא בראשית ב, יח) על פסוק: "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר" וכו', 'אדם מביא חטין מן השוק, אפשר חטים כוסס וכו', אדם מביא פשתן, אפשר פשתן לובש וכו', כי לברר ולתקן כל הדברים ולעשות מהם הרכבה עד שיהיו ראויים למאכל או למלבוש, כי כל הדברים שבעולם כלם הם על־ידי הרכבות, כגון רב המאכלים שצריכין לברר החטים ולטחנן ולרקדם, ואחר־כך להרכיב ולערב הקמח עם מים ומלח ועם שאר דברים כפי מה שרוצים, ואז דיקא נעשה מזה לחם או תבשיל, וכמו כן במלבושים וכיוצא, וכל אלו ההרכבות נעשין דיקא על־ידי האשה ששרשה וחיותה מבחינת תורה שבעל פה כידוע, שמשם באין כל ההרכבות וכו' וכנ"ל, וכן ההולדה היא גם כן בחינת הרכבה, שהוא בחינת גלגולי הנשמות, כמובא בזהר הקדוש (פנחס רטו: רטז.) בסוד הרכבת האילנות, כי מרכיבין ומחברין זה הנפש עם זה הרוח וכו'. וזה הברור וההרכבה אי אפשר שיהיה נעשה כי אם על־ידי בחינת אמונת חכמים, תורה שבעל פה, ש הוא בחינת "אשה יראת ה'" וכו' וכנ"ל, ועל־כן צריך כל אחד להשתדל ולשא אשה ולהוליד ממנה בנים להמשיך נשמות ישראל בעולם על־ידי אשה יראת ה', שזה בחינת חדושין דאוריתא שמחדשין ומולידין מהתורה על־ידי אמונת חכמים דיקא וכו' וכנ"ל.