# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/63/21/

וזה בחינת קריאת המגילה בשביל פרסומי נסא (מגלה ג:), כי צריך לפרסם הנס בפה דיקא על־ידי קריאת המגילה בצבור, כי עקר הנס היה שנתרבה השלום, שהוא ההפך ממש מהתגברות השנאה והמחלקת שבא מהשונא הגדול שהוא עשו, בחינת המן כנ"ל, שעקר התגברותו מבחינת פגם אמונת חכמים וכו' כנ"ל, ולהפך כשזוכין לתקון אמונת חכמים על־ידי נדר, על־ידי־זה זוכין לשלום גדול, כי עקר השלום נעשה על־ידי אמונת חכמים, תורה שבעל פה - שמבררין ההלכה על־ידי דרושיהם שדורשין את התורה, ועל־ידי־זה נעשה שלום גדול וכנ"ל (אות ו'). וזה היה עקר תקף הנס של פורים, כמו שכתוב (שם ט, ל): "וישלח ספרים אל כל היהודים דברי שלום ואמת". וכמו שמסימת המגילה: "דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו".

כי עקר הוא השלום, שהוא תקון כל העולמות, והוא ההפך ממש משנאת עשו המן איש צר ואויב, ועל־ידי השלום - עקר הכנעתו, כי יניקתו רק משנאה ומחלקת וכנ"ל, וכמובא במקום אחר, והשלום נעשה על־ידי אמונת חכמים כנ"ל. וזה בחינת "דרש טוב לעמו ודבר שלום" וכו'. 'דרש טוב' - זה בחינת תקון תורה שבעל פה - אמונת חכמים שדורשין את התורה ומבררין ההלכה, וזה בחינת "דרש טוב לעמו" - כי כל זמן שאין מבררין ההלכה אזי הוא בבחינת (משלי יא, כז): "ודרש רעה תבואנו", כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן ח). כי אז עדין מערב טוב ורע, אבל כשמבררין ההלכה אזי נתברר הטוב מהרע, ואזי הוא בבחינת "דרש טוב" וכו', ועל־ידי־זה שמבררין ההלכה בחינת "דרש טוב", על־ידי־זה נתבטל המחלקת ונתרבה השלום. וזה בחינת "ודבר שלום", כי על־ידי דרש טוב על־ידי־זה נעשה השלום כנ"ל.

ואיתא בדברי רבנו ז"ל במאמר 'שאלו' הנ"ל שיש שלום שיש לו פה ויש שלום שאין לו פה, ועל־ידי אכילת שבת, בחינת אכילה דקדשה, זוכין לשלום שיש לו פה, עין שם, וזה בחינת "ודבר שלום" - 'ודבר' דיקא, בחינת שלום שיש לו פה, שהוא בחינת (תהלים קכב, ח): "אדברה נא שלום", כמו שמובא במאמר הנ"ל. וזה בחינת קריאת המגילה לפרסם תקף הנס, שהוא בחינת שלום כנ"ל בפה דיקא, בבחינת שלום שיש לו פה, כי עקר שלמות השלום כשזוכין לשלום שיש לו פה, שזה עקר השלום. ובפורים זוכין לזה בבחינת "דברי שלום ואמת", בבחינת "ודבר שלום" וכו' כנ"ל. ועל־כן קורין המגלה בפה דיקא, כי המגילה נקראת "דברי שלום", כי זה עקר פרסום הנס כנ"ל, ועל־כן צריכין לקרותה בפה דיקא כנ"ל.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין נד.): "כי חיים הם למצאיהם" (משלי ד, כב) - 'למוציאיהם בפה'. כי התורה נקראת שלום, כמו שכתוב (שם ג, יז): "וכל נתיבתיה שלום". ועקר שלמות השלום כשהוא בבחינת שלום שיש לו פה, ועל־כן צריך לקרות את התורה, ש הוא בחינת שלום, בפה דיקא, כדי שיהיה בבחינת שלום שיש לו פה, שזה עקר השלום כנ"ל, ואז דיקא זוכין לחיים בבחינת 'כי חיים הם למוציאיהם בפה' דיקא, כי עקר החיים מקבלין על־ידי שלום דיקא, כמו שאומרים: "שים שלום טובה וברכה וחיים". וכמו שכתוב (שם ג, ב): "כי ארך ימים ושנות חיים ושלום". כי עקר השלום כשמתחברין שני הפכים, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן פ), וזה נמשך על־ידי אמונת חכמים, תורה שבעל פה, כי על־ידי החכמים שמחברין ומיחדין תורה שבעל פה עם תורה שבכתב, שהם בחינת חסד וגבורה, על־ידי־זה מתחברין כל ההפכים ונעשה שלום ביניהם ומשם עקר החיים, כי עקר החיים על־ידי התחברות הנשמה עם הגוף שהם שני הפכים, ועל־ידי שלום - מתחברין יחד הנשמה והגוף וזוכין לחיים. נמצא, שעקר החיים על־ידי השלום, ועקר השלום כשהוא בבחינת שלום שיש לו פה, וזהו 'כי חיים הם למוציאיהם בפה' דיקא כנ"ל.

וזהו "ולכל בשרו מרפא", כי גם הרפואה שזוכין על־ידי התורה על־ידי אמונת חכמים דיקא כנ"ל במאמר הנ"ל, הכל על־ידי השלום, כמו שכתוב (ישעיה נז, יט): "בורא ניב שפתים שלום שלום וכו' אמר ה' ורפאתיו". כי עקר הרפואה - על־ידי השלום שעושין בין היסודות שהיו מחלקין זה מזה, שמשם עקר החולאת כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (בסוף סימן יד), ועקר הרפואה על־ידי ההרכבה שמרכיבין כמה דברים שבאין מכמה יסודות ועושין שלום ביניהם, ומחברין אותם יחד, ועל־ידי־זה נעשה שלום בין היסודות שבאדם וזוכה לרפואה, וכל זה זוכין על־ידי אמונת חכמים, שמשם מקבלין כח כל ההרכבות וכו' וכו' כנ"ל, ועקר על־ידי השלום, שזה עקר תקון אמונת חכמים כנ"ל, ועל־כן על־ידי שמוציאים דברי תורה בפה, שזה בחינת שלום שיש לו פה כנ"ל, שזה עקר השלום, על־ידי־זה זוכין לחיים ולרפואה, שהם בחינת שלום כנ"ל, וזה בחינת "כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא" כנ"ל. וזה שכתוב שם: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום". כי עקר החיים והרפואה שמקבלין מהתורה, הכל על־ידי ש"כל נתיבתיה שלום", כי עקר החיים והרפואה הוא על־ידי השלום כנ"ל, ובחינת השלום שזוכין על־ידי התורה הוא דיקא על־ידי אמונת חכמים כנ"ל, ואמונת חכמים נמשך מבחינת נדר, שהוא בחינת בינה, בחינת נעם העליון כמובא (שער הכונות חזרת העמידה דרוש ג). וזהו: "דרכיה דרכי נעם", על־ידי־זה: "וכל נתיבתיה שלום", ועל־ידי־זה דיקא "כי חיים הם" וכו', כנ"ל.