# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/63/22/

וזה בחינת קריאת התורה וקריאת המגילה שתקנו חכמינו ז"ל, כי על־ידי הקריאה מתיחד תורה שבעל פה עם תורה שבכתב. כי הקריאה היא בבחינת תורה שבעל פה, כי 'יש אם למקרא ויש אם למסרת' (סכה ו:), וכשקורין בתורה קוראין כפי הראוי על־פי אם למקרא, ולא כפי הכתוב שהוא אם למסרת. נמצא, שאנו מקימין על־ידי־זה בחינת אמונת חכמים, כי אנו מאמינים שאף־על־פי שכתוב בתורה כך, אף־על־פי־כן יש כח לחכמים לשנות הקריאה כפי מה שקבלו. נמצא, שעל־ידי הקריאה בתורה מתיחד יחד תורה שבכתב, שהיא כתב התורה שאנו קורין בו עם תורה שבעל פה, שהיא בחינת הקריאה, ועל־כן עקר קריאת התורה הוא בשבת שאז מרבין בקריאת התורה יותר מכל הימים, כי עקר תקון אמונת חכמים הוא בשבת כנ"ל, וזה בחינת קריאת המגילה בצבור כדי לפרסם תקף הנס, שהוא בחינת שלום, על־ידי קריאת המגילה בפה, בבחינת שלום שיש לו פה, בבחינת "ודבר שלום לכל זרעו", כנ"ל.