# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/63/27/

ועל־כן קרבנה מנחת שעורים (במדבר ה, טו), זה בחינת עמר שעורים שמתיר לאכל מתבואה חדשה. כי עמר שערים זה בחינת שעורא דאתון דאוריתא, שזהו בחינת חכמה תתאה, בחינת מלכות, בחינת אמונת חכמים, תורה שבעל פה, שהם דורשין את התורה בשלש עשרה מדות ולומדין עם ישראל ומצמצמין חכמה עלאה על־ידי חכמה תתאה, כדי להשיג אלקותו יתברך על־ידי־זה, שזהו בחינת שעורא דאתון דאוריתא, בחינת שערות, כמבאר כל זה במאמר 'מישרא דסכינא' (סימן ל). וזה בחינת עמר שעורים, בחינת שעורא דאתון דאוריתא, בחינת "והעמר עשרית האיפה הוא" (שמות טז, לד), שהוא בחינת מלכות, בחינת אמונת חכמים, כידוע (פרי־עץ־חיים, ספירת העמר, פרק ז). ועל־ידי־זה נכנע עשו איש שעיר, שהוא מלכות הרשעה, פגם אמונת חכמים וכו' כנ"ל, ועל־כן הקרבן משעורים דיקא שהוא מאכל בהמה, כי זה עקר תקון של אמונת חכמים, תורה שבעל פה, כי החכמים עוסקים תמיד לברר ולתקן חטא אדם הראשון על־ידי בחינת תורה שבעל פה וכו' כנ"ל, ועל־ידי־זה מבררין בחינת בהמה להעלות מבהמה לאדם, כי על אדם הראשון נאמר על שחטא (תהלים מט, יג): "אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו" (סנהדרין לח:). כי נפל על־ידי חטאו מבחינת אדם לבחינת בהמה. והחכמים, בחינת תורה שבעל פה, שמתקנים זאת - הם מעלין ומבררין מבהמה לאדם.

ועל־כן תחלת התקון בתחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, מביאין עמר שעורים, שהוא מאכל בהמה, כי עקר קבלת התורה - לתקן זהמת הנחש חטא אדם הראשון, ועל־כן צריכין לברר ולתקן בחינת אמונת חכמים, שהוא עקר התקון כנ"ל. ועל־כן מביאין ביום הראשון של החמשים יום של ספירת העמר עמר שעורים, שהיא בחינת שעורא דאתון דאוריתא, בחינת תקון אמונת חכמים וכו' שמתקנין ומבררין בחינת מאכל בהמה וכו' כנ"ל, ואז מתחילין לספר החמשים יום של קבלת התורה, כי עקר התקון על־ידי בחינת חמשים יום, שהם בחינת נו"ן שערי בינה, בחינת נדר כנ"ל. וזה בחינת הנפת העמר שמניפין ומרימין עמר שעורים, בחינת מלכות, בחינת אמונת חכמים, לשרשו, לבחינת חמשים יום של ספירת העמר, לבחינת נדר ששם עקר התקון כנ"ל. ועל־כן מניפין ומרימין בכל הששה קצוות מעלה ומטה וארבע רוחות, כי אמונת חכמים, תורה שבעל פה - כלול מששה קצוות, שזה בחינת ששה סדרי משנה שמבררין הטהור מן הטמא, המתר מן האסור, הכשר מן הפסול, שהם ששה בחינות, כמובא (תקוני זהר תקון ל, עה.).

ועל־כן התרה האכילה אחר הנפת העמר דיקא, כי על־ידי תקון אמונת חכמים זוכין לאכילה דקדשה בחינת ענג שבת כנ"ל, ועל־כן אסור לאכל מחמשת המינין שהם עקר האכילה, כי כל הסעדה קרויה על שם הלחם (רש"י דניאל ה, א), ואין חיבין בברכת המזון כי אם על הלחם דיקא, וכן בשבת, ש הוא תקון האכילה, חיבין לאכל לחם דוקא, כמו שכתוב בשלחן ערוך (ארח חיים סימן רעד). ועל־כן אסור לאכל לחם קדם הנפת העמר, כי כל זמן שאין מתקנין אמונת חכמים - אין זוכין לאכילה דקדשה, ואז יוכל להתגבר חס ושלום, בחינת עשו, בחינת כבד, על־ידי אכילתו, ועל־כן אסור לאכל לחם עד הנפת העמר, תקון אמונת חכמים, ואז זוכין לבחינת אכילת שבת, אכילה דקדשה, ואז דיקא התרה האכילה וכו', כנ"ל. ועל־כן נפל המן ביום הנפת העמר דיקא וכנ"ל, וכן כמה וכמה אמות שהתגברו על ישראל נפלו באותו היום של הנפת העמר, כמובא בדברי רבותינו ז"ל (ויקרא רבה כח, ו), כי כשזה קם זה נופל, כי אז מקימין אמונה הנפולה, אמונת חכמים כנ"ל, ואז נופל מלכות הרשעה, שעקר יניקתה מפגם אמונת חכמים וכו' כנ"ל. ועל־כן על־ידי מנחת שעורים, שהיא בחינת תקון אמונת חכמים, על־ידי־זה נבדקת הסוטה אם פגמה באשה יראת ה', שהיא בחינת אמונת חכמים וכו', וכנ"ל.