# כח

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/63/28/

ועל־כן מחמת שפגמה הסוטה באמונת חכמים כנ"ל, שזהו עקר בחינת מלחמת עמלק כנ"ל, על־כן צריכין לכתב פרשת סוטה ולמחקה, כמו שכתוב (שמות ה, כג): "וכתב וכו' ומחה" וכו'. אמרה תורה, שמי שנכתב בקדשה ימחה וכו', כדי לעשות שלום וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קטז.), כי עקר התקון הוא בשביל השלום, שזה עקר תקון אמונת חכמים כנ"ל. ובזה שמוחקין הפרשה הכתובה, על־ידי־זה מראין לה מה שפגמה, הינו כי עקר הפגם שלה הוא באשה יראת ה', בבחינת אמונת חכמים, שהיא בחינת תורה שבעל פה. ובאמת אמונת חכמים הוא כלל כל התורה כלה, כי אי אפשר לידע דבר מהתורה כי אם על־ידי החכמים תורה שבעל פה, כמבאר היטב למעלה (אות ב). נמצא, מי שפוגם באמונת חכמים, תורה שבעל פה, אף־על־פי שנדמה שאינו פוגם כי אם בבחינת תורה שבעל פה, אף־על־פי־כן באמת הפגם הוא בכל התורה כלה - תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כי כלו חד, בחינת ה' אחד ושמו אחד וכו' כנ"ל.

וזה שצותה התור ה על מלחמת עמלק (שמות יז, יד): "כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע", שזהו בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה, 'כתב זאת' וכו' זה בחינת תורה שבכתב, 'ושים באזני יהושע', דהינו לדבר עמו בעל פה, זה בחינת תורה שבעל פה, כי עמלק, בחינת פגם אמונת חכמים, פוגם בשתי התורות ועל־כן הכנעתו על־ידי שתי התורות, בחינת "כתב זאת וכו', ושים באזני" וכו'.

ועל־כן הסוטה שפגמה באמונת חכמים ומעלה מעל באישה באיש שלמעלה ואיש שלמטה (תנחומא נשא ה), וגרמה פרוד, חס ושלום, בין קדשא בריך הוא ושכינתיה, בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, בחינת (משלי טז, כח): "ונרגן מפריד אלוף", בבחינת (שם ב, יז): "העזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלקיה שכחה", ועל־ידי־זה פגמה בשתי התורות על־ידי הפרוד, חס ושלום, וכו' וכנ"ל, על־כן צריכין על ידה למחק פרשה של תורה, כמו שכתוב: "וכתב ומחה" - להראות לה מה שפגמה, הינו שלא פגמה באשה יראת ה' - תורה שבעל פה לבד, כי אם בשתי התורות, כי עכשו על־ידי שפגמה באמונת חכמים, תורה שבעל פה, כאלו מחקה כתב התורה, כי עכשו אין יודעין שום דבר מהתורה שבכתב, כאלו נמחק הכתב של התורה, חס ושלום, כי כשפוגמין באמונת חכמים - פוגמין בתורה שבכתב גם כן, כי אין יודעין דבר מתורה שבכתב בלא אמונת חכמים־תורה שבעל פה, כאלו הכתב נמחק חס ושלום, כי רק החכמים מקימין ומאירין תורה שבכתב וכו' וכנ"ל.

ועל־ידי שמוחקין שמו שנכתב בקדשה, על־ידי־זה למדין למעלה קל וחמר, מה שמו שנכתב בקדשה אמרה תורה "ומחה", כדי לעשות שלום וכו' - ספרי המינין והאפיקורסים שמטילין איבה בין ישראל לאביהם שבשמים על אחת כמה וכמה שימחו ויעקרו מן העולם, שימח זכרם מן העולם. כי באמת הכל אחד, כי ספרי המינין והאפיקורסים, שהם פגם אמונה - זהו בעצמו פגם הסוטה שפגמה באמונה כנ"ל, וזהו בעצמו בחינת מלחמת עמלק, כי עמלק הוא בחינת מינין ואפיקורסים, פגם אמונה, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן יט תנינא). נמצא, שעל־ידי שמוחקין שמו שנכתב בקדשה, על־ידי־זה למדין קל וחמר למחות זכר עמלק, בחינת "כי מחה אמחה את זכר עמלק" וכו', שהם בחינת ספרי המינין וכו', פגם אמונה כנ"ל, שזהו בחינת פגם הסוטה כנ"ל. וזהו בחינת 'אין שמו וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק' (תנחומא תצא יא), כי השם יתברך בעצמו לוחם עמו, כמו שכתוב (שמות יז, טז): "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" וכו'; וכנ"ל.

הלכות אונס ומפתה