# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/63/6/

ותקונו על־ידי אחיו, על־ידי אחיו דיקא, בחינת (משלי יז, יז) "אח לצרה יולד", כי עקר התקון על־ידי האח, כי עקר הפגם של זה המת שלא הניח בנים בעולם - הוא בחינת פגם אמונת חכמים, שהוא פגם האהבה והשלום כנ"ל, ועל־ידי־זה אינו יכול לעלות למעלה, כי על־ידי פגם אמונת חכמים, אינו זוכה לענג שבת, ואז מתגבר השונא והמקטרג הגדול שהוא עשו, כמבאר במאמר הנ"ל. והוא השונא והמקטרג בעלמא דין ובעלמא דאתי ואינו מניח את הנשמה לעלות, כשלא זכה להבנות בעולם להניח בנים ולתקן אמונת חכמים, כי על־ידי פגם אמונת חכמים - נתעורר המקטרג הנ"ל, וכמובן במאמר הנ"ל, והמקטרג והשונא הנ"ל הוא עשו שהיתה שנאתו גדולה כל כך, עד אשר שחת רחמיו מאחיו ורדף את אחיו יעקב, וזה עקר התגברות השנאה הנמשך מפגם אמונת חכמים שאפלו אח שונא את אחיו אף־על־פי שדרכם לאהב זה את זה, כי מתעורר השונא הגדול שהוא עשו אחיו של יעקב שרדף את אחיו, וכל זה נמשך מחטא אדם הראשון שפגם באמונת חכמים, ועל־ידי־זה התגברה, חס ושלום, זהמת הנחש ונולד קין, קינא דמסאבותא, כי נמשך מזהמת הנחש, והוא השונא והרוצח הראשון שהרג את אחיו הבל ולא הניחו לאשתרשא בעלמא להוליד בנים בעולם, אשר משם נמשכין כל גלגולי הנשמות, כי הם היו כלולים מכל הנשמות. ועקר היבום, שהוא בחינת גלגולי הנשמות - נמשך משם, ומשם נשתלשלה השנאה בעולם, כי באחד אין שיך שנאה ומחלקת, וכל זמן שהיה אדם יחידי בעולם - לא היה שיך שנאה ומחלקת, ומאחר שפגם באמונת חכמים שעל־ידי־זה פגם בשבת, ואזי אין יכולין להכניע ולבטל השנאה, ונתעורר השונא הגדול על־ידי פגם האכילה של חל, שמשם מתגבר כבד כועס, כמבאר היטב במאמר הנ"ל וכנ"ל, ועל־ידי־זה נתעורר שנאה בין שני אחים הראשונים בעולם והרג קין את אחיו הבל, וזה בעצמו בחינת עשו שרדף את אחיו יעקב, כי עשו הוא בחינת זהמת הנחש, בחינת קין, ועל־כן רדף את אחיו, כי זה עקר השנאה והרציחה שנמשכה מקין, שהוא השונא והרוצח הראשון שבא מזהמת הנחש, מפגם אמונת חכמים, שאפלו על אחיו אין לו רחמנות, כי הרג את אחיו את הבל, ומשם, מהריגת קין את אחיו הבל, נשתלשלה השנאה. ועקר השנאה כשאח שונא את אחיו, כמו עשו שרדף את אחיו יעקב, כי זה עקר התגברות השנאה הפך האהבה מהפך אל הפך ממש, וזה בחינת "תשב באחיך תדבר" (תהלים נ, כ), שהכתוב מוכיח על גדל השנאה עד שאפלו על אחיו יש לו שנאה, והוא דובר עליו רעות. וזה שמזכיר הכתוב כמה פעמים רשעת עשו הרשע ושנאתו הגדולה - "על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו" וכו' (עמוס א, יא) "מחמס אחיך יעקב תכסך בושה" (עובדיה א, י), ומזכיר בכל פעם על שרדף את אחיו, כי זה עקר רשעתו ושנאתו, כי זה עקר השנאה הנמשך מרוצח הראשון שהוא קין כנ"ל.

וזה בחינת מה שנאמר בירבעם שהתגבר בו זהמת הנחש ונאמר בו, "כי הוא בין אחים יפריא" (הושע יג, טו), כי זה עקר הפגם שהתגבר השנאה שבין אחים, שהוא שנאת עשו לאחיו יעקב, כי ירבעם חטא ופגם הרבה מאד באמונת חכמים, במלכות בית דוד, כי דרש, "חג האסיף" הוא במרחשון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (רש"י מלכים־א יב, לג) וכיוצא בזה, ועל־ידי־זה חטא בכל התורה כלה וכפר בעקר, ועל־כן התגבר השנאה שבין אחים בחינת "כי הוא בין אחים יפריא" כנ"ל. כי עקר ההולדה בא משלום כנ"ל, שנמשך מאמונת חכמים כנ"ל, ועל־כן האחין הנולדין בקדשה על־ידי בחינת שלום, בחינת אמונת חכמים, ראוי שיהיה ביניהם אהבה ושלום גדול, כי משם שרשם, אבל כשנולד, חס ושלום, מזהמת הנחש, מפגם השלום, אזי יש לו שנאה גדולה אפלו על אחיו, כי נמשך מבחינת שנאה, כמו קין שנמשך מזהמת הנחש מבחינת שנאה ומחלקת, ועל־כן הרג את אחיו וכן עשו וכו' וכנ"ל.

כי עקר השלום על־ידי אמונת חכמים, כי החכמים הם בחינת תורה שבעל פה והם מבררים ההלכה האסור והמתר וכו' כנ"ל, ועל־ידי־זה נעשה שלום גדול ונתבטל המחלקת והשנאה, כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן סב).

וזה בחינת שבת שלום שזוכין על־ידי אמונת חכמים כנ"ל, כי בשבת נעשה שלום ונתברר ההלכה, כי ששת ימי החל הם בחינת אסור ומתר, כשר ופסול, טמא וטהור כמובא (תקונים מזהר חדש דבור המתחיל 'ויהי לי שור וחמור'). ועל־ידי שבת נתבררים הששת ימי החל, הינו שנתברר האסור והמתר, כי עקר תקון וברור של ששת ימי החל נשלם בשבת, כי אז נעשה שלום ונתברר ההתר מן האסור וכו', כי עקר שלמות תורה שבעל פה, דהינו הלכה פסוקה בברור הוא בשבת, שאז נכלל הכל ברזא דאחד, בבחינת הוא אחד ושמו אחד וכנ"ל (אות ד). וזה שכתב רבנו ז"ל במאמר הנ"ל שעל־ידי אמונת חכמים זוכין לשבת וזוכין לשלום, כי 'מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת' (עבודה זרה ג.), הינו מי שזוכה לאמונת חכמים שהם מבררין ששת ימי החל על־ידי בחינת ששה סדרי משנה ומבררין ההתר מן האסור וכו', על־ידי־זה זוכין לשבת, שהוא בחינת שביתה מן הברורים, כי אז נתגלה שלמות תורה שבעל פה, בחינת הלכה פסוקה וכו', וכנ"ל. אבל כשפוגם, חס ושלום, באמונת חכמים, ואז אין יכול לברר שום דין והלכה כנ"ל, ואז נתערב טוב ורע אסור והתר וכו', שמשם שמשם נמשכין כל מיני מחלקת כנ"ל וכמובא במקום אחר. ועל־כן על־ידי פגם אמונת חכמים, שהוא פגם אדם הראשון, על־ידי־זה נתעורר שנאה ומחלקת, כי מתגבר השונא הגדול שרדף את אחיו יעקב כנ"ל.

נחזר לעניננו. נמצא, שעקר פגם השנאה הוא שנאת אח לרעהו, שהוא הפך האהבה מהפך אל הפך, שזהו בחינת שנאת עשו, שהוא השונא הגדול, שמשם נמשך עקר השנאה ומשם עקר הפגם והענש של זה המת בלא בנים שפגם באמונת חכמים כנ"ל, כי על־ידי־זה התגבר עשו, שהוא בעצמו היצר הרע, ועל ידו בעצמו הענש לאחר מיתה, כמובא. ומחמת זה אינו יכול לעלות וכו' וכנ"ל, ועל־כן תקונו על־ידי אחיו דיקא, כי על־ידי שמשתדל אח להציל ולהגביה את אחיו - על־ידי־זה נכנע שנאת עשו שרדף את אחיו, שזה עקר בחינת השנאה, ועל־כן יש כח להאח דיקא לתקן את אחיו, כי הוא מכניע שנאת עשו אחי יעקב שבזה תלוי עקר התקון כשמבטלין שנאתו, כנ"ל.