# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/63/7/

ועקר התקון של היבום שמתקן אחיו את נפש המת הוא על־ידי בחינת ''ההוא רוחא דשדי בגוה', כמובא בסבא משפטים (זהר משפטים צט:; קב.) ובכתבי האריז"ל (עץ־חיים שער יא פרק ו). כי 'ההוא רוחא דשדי בגוה' שעל־ידי־זה נעשית כלי והוא עקר חיותה, כמו שמובא בכתבים (שם שער לט דרוש ח) על פסוק (בראשית לה, יח): "ויהי בצאת נפשה" וכו', הוא בחינת בנימין, כמבאר בכתבים, והוא נמשך מבחינת נדר. כי זה ידוע שנדר הוא בבינה אמא עלאה, בחינת יום־הכפורים - תשובה, שמתחילין אז 'כל נדרי' כידוע, ומשם נמשך 'ההוא רוחא דשדי בגוה', שהוא בחינת בנימין, כמובא בכתבים בשער קריאת שמע שעל המטה ב'פרי עץ־חיים' (פרק ו), עין שם. וזה בחינת מה שלא נולד בנימין, שהוא בחינת 'ההוא רוחא' כנ"ל, עד ששלם יעקב את נדרו. וכן נסמך לדת בנימין לקיום הנדר של יעקב, כמו שכתוב בפרשת וישלח (בראשית לה, יח): ויצב יעקב מצבה ויצק עליה שמן ויקרא יעקב את שם המקום וכו' בית אל, ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ וכו' ותלד רחל וכו'. ואז דיקא נולד בנימין אחר קיום נדרו של יעקב דיקא, כי בנימין נמשך משם, מבחינת הנדר, שמשם נמשך 'ההוא רוחא דשדי בגוה' שנעשית כלי על־ידי־זה, והוא עקר חיותה, כי עקר חיות וקיום של "אשה יראת ה'", בחינת רחל, בחינת תורה שבעל פה, בחינת אמונת חכמים, הוא על־ידי נדר, בחינת "וידר יעקב נדר", כמבאר במאמר הנ"ל. ועל־כן נדר יעקב הנדר כשהלך לשא אשה יראת ה' כנ"ל.

ועל־כן בית־המקדש בחלקו של בנימין (יומא יב.), כי עקר הבית־מקדש נמשך מבחינת נדר, הינו מנדרו של יעקב, כי זה בעצמו היה הנדר של יעקב (בראשית כח, כב) - והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים - ש הוא אבן שתיה מקום הבית־המקדש. ועל־כן בבית־המקדש שם היו מביאין כל הנדרים ונדבות. וכן בנין בית־המקדש היה על־ידי נדרים ונדבות מה שנדר כל אחד ואחד, כי הבית־המקדש נמשך מבחינת נדר, ועל־כן הוא בחלקו של בנימין כנ"ל, כי עקר הבית־המקדש הוא בחינת תקון אמונת חכמים, תורה שבעל פה בשלמות, שהוא תקון כל החטאים שבאים מחטא אדם הראשון שפגם בזה, כי בבית־המקדש נתתקנו ונתכפרו כל החטאים, שכלם באים מחטא אדם הראשון, מפגם אמונת חכמים, שהוא כלל כל התורה. ועל־כן נקרא הבית־המקדש "הר המוריה", שמשם הוראה יוצאה (תענית טז.), כי שם היו יושבין סנהדרי גדולה בלשכת הגזית וחותכין הלכות, ושם עקר הברור של ההלכות ועקר אמונת חכמים תלוי בהם, כי עליהם נאמר עקר הפסוק (דברים יז, ח): "וקמת ועלית אל המקום וכו' לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". ומי שממרה על־פיהם הוא זקן ממרא. נמצא, שעקר תורה שבעל פה, בחינת אמונת חכמים, תלוי בבית־המקדש שבנאו דוד ושלמה המלך שהם בחינת מלכות, בחינת אמונת חכמים, תורה שבעל פה כנ"ל, ועל־כן עקר הבית־מקדש נמשך מבחינת נדר מנדרו של יעקב וכו' כנ"ל. כי עקר אמונת חכמים הוא על־ידי נדר כנ"ל, ועל־כן כשרצה דוד המלך, עליו השלום, למצא מקום הבית־המקדש, הכרח לעלות לבחינת נדר, וזה בחינת "אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב" (תהלים קלב, ב): 'לאביר יעקב' דיקא, שהוא התחיל לגלות מקום הבית־המקדש על־ידי בחינת נדר כנ"ל. וזהו: "עד אמצא מקום לה' משכנות" וכו', דהינו מקום הבית־המקדש שהוא תקון אמונת חכמים שתלוי בבחינת נדר, כנ"ל.

נמצא, שבחינת ההוא רוחא הנ"ל הוא בחינת נדר, בחינת בנימין, ועל־כן על־ידי־זה יכול אחיו היבם לתקן את נפשו על־ידי שהתחיל זה המת לתקן בחינת אמונת חכמים על־ידי ההוא רוחא כנ"ל, שנמשך מבחינת נדר, שעל־ידי־זה מתקן בחינת אמונת חכמים, בחינת "אשה יראת ה'", כי משם עקר חיותה כנ"ל. ועל־כן על־ידי־זה מתקן היבם את נפש המת שעקר פגמו על־ידי אמונת חכמים, כי בחינת אמונת חכמים נתתקן על־ידי בחינת 'ההוא רוחא' שנמשך מבחינת נדר, בחינת בנימין, וכנ"ל.