# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/63/8/

ואם לא יחפץ האיש לקחת וכו' ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים וכו', ונגשה יבמתו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וכו' (דברים כה, ז-ט). כי המנעלים הם שמירה להרגלין, והרגלין הם בחינת אמונה, בחינת אמונת חכמים, תורה שבעל פה, בחינת מלכות, שהיא בחינת רגלין, בחינת (תהלים פה, יד): "צדק לפניו יהלך" וכו', כמובא. וזה בחינת מה שמובא בתקונים (תקון יב, כז.): 'נעל דא אתתא', כי המנעל הוא בבחינת אמונת חכמים, שהיא בחינת "אשה יראת ה'", בחינת רגלין כנ"ל. כי המנעל נמשך ונשתלשל ממקום גבה מבחינת בינה ששם מקום הנדר, כי 'נעל' בגימטריא קנ"א, כמו שמובא בכתבים (פרי־עץ־חיים, שער התפלה, פרק ג). וזה בחינת מה שאמר אברהם (בראשית יד, כב-כג): "הרמתי ידי אל ה' אל וכו' אם מחוט ועד שרוך נעל". הרמת יד זה בחינת נדר ושבועה, כמו שפרש רש"י שם, כמו שכתוב (דניאל יב, ז): "וירם יד ימינו ושמאלו וישבע" וכו'. כי מבחינת נדר ושבועה, משם נמשך בחינת מנעלים, בחינת שרוך נעל, וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת סא.): 'כתפלין כך מנעלים'. כי מנעלים נמשכין מבחינת רצועה של תפלין, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (סוטה יז.): 'בזכות שאמר אברהם "ועד שרוך נעל", זכו בניו לרצועה של תפלין', כי תפלין הם אמא על ברא (זהר פנחס רנח.), בחינת "אם לבינה" (משלי ב, ג), שהוא בחינת נדר, כידוע, ומשם נמשכין בחינת מנעלים כנ"ל. ועל־כן מחמת שהמנעלים הם נמשכין מבחינת נדר, שעל־ידי־זה מקימין האמונה הנפולה כנ"ל - על־כן הם שמירה לרגלין, כי הרגלין הם בחינת אמונה כנ"ל.

ואז כשזוכין למנעלים כאלו, שהם בחינת אמונת חכמים שנמשך מבחינת נדר כנ"ל, אז משבחו הכתוב (שיר השירים ז, ב): "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב". ודרשו רבותינו ז"ל (תקוני זהר תקון נח, צב:): 'ברתא דאבהן'. כי על־ידי המנעלים, שהם בחינת אמונת חכמים שנמשך על־ידי הנדר, על־ידי־זה זוכה לאור האבות וזוכה לענג שבת שהוא בחינת שין בת, שין תלת אבהן – בת, בחינת אמונה, כמבאר במאמר הנ"ל. וזהו בת נדיב – ברתא דאבהן, בחינת שבת - שין בת. וזהו "חמוקי ירכיך" (שיר השירים ז, ב) - זה בחינת רגלין, בחינת תורה שבעל פה כנ"ל. וזה שדרשו רבותינו ז"ל (סכה מט:): 'מה ירך בסתר' וכו' - זה בחינת סתרי תורה, בחינת פליאות חכמה, שזהו בחינת מקום הנדר, שהוא פליאות חכמה, בחינת סתרי תורה, ששם החכמים משרשים ומשם עקר הקמת אמונת חכמים, כמבאר במאמר הנ"ל.

וזה שסים הפסוק: "מעשה ידי אמן". ודרשו רבותינו ז"ל (שם): 'מעשה ידי אמנותו של הקדוש־ברוך־הוא', כי אמונת חכמים שכל התורה תלויה בהם - זה עקר האמנות של הקדוש־ברוך־הוא, כי השם יתברך ברא את כל העולם וכל אשר בה על־ידי התורה, כמו שכתוב (משלי ח, ל): "ואהיה אצלו אמון" – אומן (בראשית רבה א, א). ועקר האמנות היה על־ידי בחינת תורה שבעל פה, בחינת אמונת חכמים, כי כל התורה בידם וכל בנין העולם וקיומו על ידם דיקא וכו' וכנ"ל, וזהו מעשה ידי אמן – מעשה ידי אמנותו, כי עקר אמנותו, כביכול, הוא רק על־ידי בחינת החכמים, בחינת תורה שבעל פה, בחינת אמונת חכמים בבחינת (תהלים לג, ד): "וכל מעשהו באמונה", וכנ"ל.

ועל־כן כשלובשין המנעלים בבקר - מברכין שעשה לי כל צרכי (ארח־חיים סימן מו, סעיף א). ולכאורה תמוה מאד, מפני מה אין מברכין על שום מלבוש ואפלו על מלבוש חשוב, וכן על שום דבר שבעולם אין מברכין 'שעשה לי כל צרכי', רק על מנעלים מברכין 'שעשה לי כל צרכי'? כי באמת בהמנעלים כלולים כל צרכי האדם, כי כל צרכי האדם הכל נמשך מהתורה, כי היא מחיה את הכל, וממנה נמשכין כל מיני השפעות שבעולם, אבל אי אפשר לקבל שום השפעה מהתורה כי אם על־ידי אמונת חכמים, בחינת תורה שבעל פה, והמנעלים הם שמירה לרגלין והם בבחינת אמונת חכמים. נמצא, שכל צרכי האדם הכל כאשר לכל - תלוי בהם, ועל־כן מברכין עליהם דיקא 'שעשה לי כל צרכי', כי בהם דיקא כלולים כל צרכי האדם כנ"ל.

וזה שהזהירו רבותינו ז"ל מאד על לבישת מנעלין, כמובא בגמרא (פסחים קיב; קיג:), וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קכט.): 'לעולם ימכר אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו', כי הם העקר, וכל מה שיש לאדם - אינו נחשב כלל בלא מנעלים, כי מבחינת מנעלים, שהם בחינת אמונת חכמים, משם נמשך כל מה שיש לאדם וכל צרכיו כנ"ל, ועל־כן כשאין לו מנעלים - צריך למכר כל מה שיש לו כדי לקח מנעלים, כי בהם תלוי הכל כנ"ל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים מט.): 'לעולם ימכר אדם וכו' ויקח מנעלים וכו', לעולם ימכר אדם וכו' וישא בת תלמיד חכם', כי שניהם בחינה אחת, כי 'נעל - דא אתתא' כנ"ל, והעקר לשא בת תלמיד חכם, כי האשה היא בחינת אמונת חכמים כנ"ל, ועל־כן צריך לשא בת תלמיד חכם, כי היא סמוכה בודאי יותר לבחינת אמונת חכמים, מאחר שהיא בת תלמיד חכם. נמצא, שהמנעלים בקדשה הם בחינה גבוהה מאד, בחינת אמונת חכמים הנמשך מבחינת נדר כנ"ל.