# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/519/63/9/

ועל־כן ביום־הכפורים חולצין המנעלים, כי יום־הכפורים הוא סליחת העוונות על־ידי התשובה, ואז מתחילין 'כל נדרי', כי יום־הכפורים היא בחינת בינה, תשובה, בחינת נדר, ואז כשעולין לשם - אין צריכין מנעלים, כי עולין לשרשן, כי אז ביום־הכפורים אנו עולין לבחינת עולם הבא, למקום הנדר, ששם שרש השתלשלות המנעלים, ואז אין צריכין מנעלים.

וזה בחינת "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו" וכו' (שמות ג, ה), כי עקר בחינת המנעלים נתהוו אחר חטא אדם הראשון, שאז צריכין מנעלים שהם בחינת תקון "עץ הדעת טוב ורע", כי המנעלים הם בבחינת "כתנות עור" (פרי־עץ־חיים, שער יום הכפורים, פרק ד), שהם בחינת תקון החטא של אדם הראשון, כי קדם חטאו היה בחינת 'כתנות אור', כי היה כלו טוב, כמו שיהיה לעתיד בחינת "ה' אחד ושמו אחד". שהיה כלול יחד תורה שבכתב ותורה שבעל פה באחדות גמור, ואז אין צריכין מנעלים כלל, שהם בחינת "כתנות עור", כי אז היה בחינת 'כתנות אור' באלף, כידוע, כי המנעלים, שהם בחינת "כתנות עור", שם הוא בחינת הבדלה, שזהו בחינת מה שמסתכלין בצפרנים - שהם בחינת "כתנות עור" - במוצאי שבת בשעת הבדלה. כי שם עקר בחינת הבדלה – להבדיל בין הטמא והטהור, בין האסור והמתר וכו'. כי מנעל של עור זה בחינת תקון "עץ הדעת טוב ורע", ועל־ידי שמבדילין בין קדש לחל - נתבררין בחינת כתנות עור, בחינת המנעלים, ואזי המנעלים הם ברור ותקון פגם "עץ הדעת טוב ורע", דהינו תקון אמונת חכמים, כי מחמת שפגם אדם הראשון בעץ הדעת - הכרח להתלבש ב"כתנות עור", בחינת מנעל של עור, כי בהעור מערב טוב ורע, כמובא בכתבים. ועל־ידי שמבדיל ומברר אותם בסוד הבדלה הם עקר התקון של פגם עץ הדעת וכו',

ועל־כן ביום־הכפורים, שאז סליחת עוונות, שכלם נמשכין מחטא אדם הראשון. נמצא, שאז ביום־הכפורים הוא בחינת תקון חטא אדם הראשון, על־כן אסור ללבש מנעלים אז, כי אז עולין למעלה למעלה מהם לבחינת עולם הבא, שאז מתתקן העולם כמו שהיה אדם הראשון קדם החטא שלא היה צריך אז מנעלים, כי היה אז כתנות 'אור' באלף. וכן בבית־המקדש, שהוא בחינת נדר, שהוא שרש המנעלים, אסור ללבש שם גם כן מנעלים, ושם בבית־המקדש הוא גם כן סליחת עוונות, תקון החטא של אדם הראשון, ועל־כן המנעלים פוגמין שם, כי אין שם אחיזת הרע כלל, רק כלו טוב, וזה בחינת "של נעליך כי המקום" וכו'.