# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/533/61/

ענין גט, על־פי התורה 'וביום הבכורים – למען יאריך ימים על ממלכתו' (סימן נו), עין שם היטב.

ויוצא משם, שצריך להמשיך חיים לתוך בחינת המלכות, וזה נעשה על־ידי התורה שהיא שמא דקדשא בריך הוא, שעל־ידי־זה קורין את חי־החיים וממשיך חיות לתוך המלכות, כי התורה היא בחינת ימים ומדות, בחינת כלים שהוא בחינת השם שעל ידה ממשיכין החיות במדה ובשעור, עין שם. ואזי ממשיכין חיות להמלכות, והחיות הוא בחינת דעת, כי "החכמה תחיה" (קהלת ז, יב), ועל־ידי הדעת יודעין שגם בתוך ההסתרות מלבש גם כן השם יתברך, דהינו תורה, ועל־ידי־זה בעצמה נחזרת ההסתרה ונעשה ממנה דעת, הינו תורה, ועל־ידי כן כל הרשעים חוזרים בתשובה; עין שם היטב.

וזה בחינת גט, שהוא בחינת שמגלין התורה המלבשת בתוך בחינת הסתרת פנים, כי האשה היא בחינת מלכות, וכל חיותה על־ידי בעלה שממשיך לה חיות הינו דעת, ועל־כן הבא על אשת איש במיתה (דברים כב, כב), כי כשנפרדת מבעלה "ותחת אישה תקח זרים" (יחזקאל טז, לב), אזי נפרדת ממקור חיותה, ואזי סטרא דמותא שליט, כי היא מקשרת בבעלה, וכל חיותה ממנו, שהוא ממשיך לה חיות כנ"ל. ועל־כן כשנעשה שנאה בין איש ואשה, שהוא בחינת הסתרת פנים, אי אפשר לה לפרד ממנו בולא כלום, כי יתגבר סטרא דמותא, חס ושלום, על־ידי בחינת ההסתרה, כי ההסתרה הוא הפך החיות כנ"ל, בחינת (תהלים קד, כט): "תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון" וכו', ועל־כן צותה התורה שיכתב לה ספר כריתות, 'ספר' דיקא, בחינת תורה, וכמו שלמדו רבותינו ז"ל מפסוק זה (דברים כד, א): "וכתב לה ספר כריתת", שדינו כספר לענין כמה דברים, הינו שהגט, שהוא ספר כריתות, הוא בחינת תורה המלבשת ונעלמת בתוך בחינת ההסתרה, ועל־ידי שכותבין ונותנין לה הגט מגלין החיות והתורה המלבשת בתוך ההסתרה, ועל־ידי־זה נמשך לה חיות לתוך בחינת ההסתרה, ואזי יכולה לפרד מבעלה בהתר ולא תרד נפשה לשאול, לבחינת סטרא דמותא, חס ושלום, על־ידי ההסתרה והפרוד, כי כבר האיר לה חיות ודעת לתוך ההסתרה בעצמה, ועשה מן ההסתרה והפרוד בעצמו תורה, דהינו גט שהוא בחינת תורה המלבשת בתוך ההסתרה כנ"ל, ועל־כן כותבין בגט 'כדת משה וישראל', הינו בחינת תורה, כנ"ל.

ועל־כן מרמז לה בגט שהיא נפרדת ממנו, ואף־על־פי־כן עדין היא ראויה לאיש ישראל, וכותב לה: 'והרי את מתרת לכל אדם', ושאר לשונות כיוצא בזה. וזה עקרו של גט (אבן העזר סימן קכה), הינו שזה עקר הגט, שכותב לה אף שהיא בבחינת הסתרה ונפרדת מבעלה ממקור החיים, עם כל זה באמת גם שם בתוך ההסתרה בעצמה מלבשת התורה, כביכול, כנ"ל. נמצא, שעדין היא קשורה בחי החיים, ועל־כן היא רשאה ושלטאה לנשא למי שתתרצה מישראל, כי היא קשורה עדין בקדשת ישראל ויכולה להנשא לישראל לקבל על ידו חיות מחי החיים, כי לא נפרדה ונכרתה מקדשת ישראל לגמרי, חס ושלום, על־ידי ההסתרה, כי גם בתוך ההסתרה בעצמה מלבשת התורה, שזה בחינת הגט ספר כריתות כנ"ל. וזה בחינת "וכתב לה ספר כריתת ושלחה מביתו ויצאה והיתה". ולמדו רבותינו ז"ל (קדושין ה.): 'מקיש הויה ליציאה', הינו שהויה מתחיל מן היציאה בעצמה, שתכף ומיד כשמגיעה לתכלית ההסתרה והפרוד, דהינו בשעת קבלת הגט, אזי תכף מתחיל בחינת ההויה, שיכולה להתהוות ולהתקשר בקדשת ישראל שהם דבקים באלקים חיים. כי הגט בעצמו מגלה שגם בתוך ההסתרה מלבש תורה כנ"ל, שעל־ידי כן היא רשאה ושלטאה בנפשה למהך להתנסבא לכל גבר מישראל (היא רשאית ושולטת בעצמה ללכת להתחתן לכל אחד מישראל). נמצא, שבהגט בעצמו מקשר אותה בקדשת ישראל כנ"ל, בחינת "ויצאה והיתה" כנ"ל, כי גם בתוך ההסתרה מלבש תורה רק שהיא בהעלם, ותכף כשנתגלה זאת על־ידי הגט כנ"ל אזי חוזרת ההסתרה לדעת. נמצא, שגם בתוך תכלית ההסתרה עדין היא מקשרת בחיים על־ידי שמגלין ההסתרה ועושין ממנה דעת ותורה שזה בחינת גט, כנ"ל.

ועל־כן עקר הגט הוא שמו ושמה (אבן העזר סימן קכט), כי כמו שבבחינת כלליות מלכות ישראל צריך להמשיך החיות על־ידי התורה שהיא שמא דקדשא בריך הוא, שעל ידה נמשך החיות משמו לשמה, כביכול, כי התורה היא בחינת שמו ושמה, הינו שמו יתברך ושם מלכות ישראל, כי שמו משתף בשמנו, הינו התורה שהוא שמא דקדשא בריך הוא, היא עצמה בחינת שם המלכות, כי עקר השם הוא בחינת מלכות, כמובא (סימן ד), כמו שכתוב (שמואל-ב ח, יג): "ויעש דוד שם", וכל אחד מישראל יש לו אות בתורה, שהוא בחינת שמו, כי שמות בני ישראל, שהם כלליות המלכות, נרשמים בתורה בבחינת (שמות א, א): "ואלה שמות בני ישראל" הנאמר בתורה, כמו כן בפרטיות כשצריכין להמשיך חיות לתוך בחינת מלכות בפרטיות כדי לגלות ההסתרה כנ"ל, שזה בחינת גט כנ"ל, צריכין להמשיך החיות משמו לשמה, כנ"ל.

וזה בחינת הזמן שכותבין בגט (אבן העזר סימן קכז), וכותבין היום והשבוע והחדש והשנה, שזה בחינת כל גבולי הימים והזמנים, כדי להמשיך החיות בבחינת ימים ומדות, בבחינת (תהלים לט, ה): "ומדת ימי" וכו', כמבאר שם, וכל זה כדי שיהיה נמשך חיות, שהיא בחינת דעת, כדי לגלות ההסתרה, שזה בחינת הגט ספר כריתות, כנ"ל.

וזה בחינת (דברים לא, יח-כא): "ואנכי הסתר אסתיר פני וענתה השירה הזאת בכם לעד" - שגם בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה מלבש תורה כנ"ל. וזה בעצמו מעיד ש"לא תשכח" וכו', כי עדין קשורים בחי החיים, כי גם שם מלבש חיותו יתברך כנ"ל, וזה בחינת הגט שהוא לעד ולראיה שהיא יכולה לדבק בקדשת ישראל כנ"ל.

ועל־כן הקטנה יוצאת במאון (אבן העזר סימן קנה), כי הקטנה שאין בה דעת אין מקשרת בבעלה כלל. כי עקר ההתקשרות על־ידי הדעת בבחינת (בראשית ד, א) "והאדם ידע" וכו', ועל־כן אינה יכולה להתקשר בבעלה כי אם על־ידי אביה בבחינת (בראשית רבה צ, ג): 'אב בחכמה' שעל ידו נקשרת בבעלה כנ"ל, אבל כשאין לה אב, ודעת עצמה אין לה - אין לה התקשרות כלל כנ"ל. ועל־כן יוצאת במאון בלא גט, כי אין מלבש בתוך ההסתרה דעת כלל, כי אפלו בההתקשרות אין דעת כנ"ל. ועל־כן היא נפרדת במאון מבעלה לגמרי, והיא מתרת בקרוביו והוא מתר בקרובותיה, כי נעשה ביניהם פרוד לגמרי, מאחר שהיה ההתקשרות בלא דעת כנ"ל. וזה בחינת מלכות הרשעה, מלכות עשו, שנאמר עליו (עובדיה א, ב): "קטן נתתיך בגוים" וכו'. שהיא לעולם בבחינת קטן ומלכותו בלא דעת וחיות, כמובא לעיל (עין בהלכות גזלה הלכה א'). ועל־כן הוא בבחינת 'שארי בחבורא וסים בפרודא' (זהר משפטים צה.), כי אחר־כך נפרדו לגמרי ואין לו שום התחברות מאחר שהוא בלא דעת כנ"ל, כי הקטנה עדין יש בה אחיזה של הסטרא אחרא שהיא מלכות הרשעה, כידוע.

אבל כשיוצאת בגט נשארת מקשרת בבעלה לעולם, ועל־כן היא אסורה בקרוביו וכו', כי הגט הוא בחינת דעת המלבש בתוך ההסתרה, ועל־כן אף־על־פי שנפרדת ונסתרת ממנו, אף־על־פי־כן עדין היא קשורה בו קצת על־ידי הדעת המלבש בתוך ההסתרה בעצמה, שהיא בחינת הגט, והדעת היא התקשרות, ועל־כן היא אסורה בקרוביו וכו', כי עדין יש להם בחינת התקשרות בהעלם גדול לעולם.

גם בהלכות פריה ורביה הלכה א' (אות ב) - מבאר הלכות גטין.