# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/533/63/15/

נמצא, שעקר מצות נשואין הוא בחינת המתקת הצמצום והדין על־ידי השכל, על־ידי שמקבל מבחינת קדשי קדשים שמשם עקר ההתקשרות, כי משם עקר כח ההמתקה כנ"ל, וכל זה נעשה על־ידי רבוי הספרים דקדשה שהם תקון המחלקת, שעל־ידי־זה נתתקן העצה שנצולין מעצות חלוקות, מעצת נשים, וזוכין לעצה שלמה, כמבאר בהתורה הנ"ל. כי עצה שלמה הוא בחינת המתקת הדינים, כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן קמג) על פסוק (משלי יא, יד): "ותשועה ברב יועץ", עין שם. וזהו בחינת גדל החיוב להשאיר בנים אחריו שכל זה הוא בשביל תקון העצה, כי כלליות כל התורה נקרא בשם "עצה", כמו שכתוב (משלי ח, יד): "לי עצה ותושיה". ועל־כן התרי"ג מצוות נקראין בזהר הקדוש (יתרו פב:) תרי"ג עטין דאוריתא, כי כל הבריאה כלה שנברא בשביל ישראל בשביל שיקימו התורה, הכל היה בשביל שנזכה להכיר אותו יתברך, כמו שאיתא בזהר (בא מב:): 'בגין דישתמודעין ליה', כי זה עקר התכלית של כל התכליתין, ואי אפשר לידע ממנו יתברך כי אם על־ידי התורה, שהיא בחינת עצה, בחינת תרי"ג עטין דאוריתא, כי כל התרי"ג מצוות וענפיהם ופרטיהם, וכל המצוות דרבנן וכל הדקדוקים והמנהגים הקדושים של ישראל בכלל ובפרט, הכל הוא בחינת עצות, לזכות לדעת ולהכיר אתו יתברך, שזהו כל שכר עולם הבא, כמו שכתוב (ישעיה יא, ט): "כי תמלא הארץ דעה לדעת את ה'" וכו'.

וכל הספקות וכל חלקת העצה שיש לכל אחד עקר הספק וחלקת העצה נמשך מבחינת שרש הספק, שהוא בחינת הספקות וחלקות העצות שיש בעבודת ה', שיש שם גם כן כמה וכמה ספקות ועצות חלוקות, כגון האבעיות והספקות בכמה דינים שנמצא בש"ס ופוסקים, שכל זה הוא בחינת חלקת העצה - שאין יודעין איך לקים המצוה שהוא בחינת עצה כנ"ל, וכן הספקות וחלקת העצה בפרטיות שיש לכל אחד בפרטיות, למי שרוצה לכנס בעבודת ה', שעל־פי הרב יש לכל אחד ואחד כמה וכמה עצות חלוקות בעבודת ה', בתחלה נדמה לו שצריך להתנהג בעבודתו בדרך זה, ולאחר־כך נדמה לו שצריך להתנהג בדרך אחר, כידוע למי שנכנס קצת בעבודת ה', וכמו ששמעתי מפיו הקדוש, ומבאר במקום אחר (שיחות־הר"ן סימן רנה). ומשם נשתלשלין עצות חלוקות בעולם בשאר דברי חל, במשא ומתן וכיוצא.

כי באמת אין שום עצה נקראת בשם 'עצה', כי אם כשזוכין על־ידי עצה זאת להתקרב יותר להשם יתברך - לסור מרע ולעשות טוב, כי "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'" (משלי כא, ל), הינו שכל הדברים שהם נגד ה' שאינם להתקרב אליו יתברך, אינם נקראים בשם חכמה ועצה כלל. כי באמת הבל הבלים כל העולם ותאוותיו - "הכל הבל, ומה יתרון לאדם בכל עמלו" (קהלת א, ב-ג), ואם ימציא עצה נפלאה איך להשיג ממון או שאר תאוות, וכי זה נקרא 'עצה'? שנתן עצה לנפשו איך להמית את עצמו, ואיך לרחק את עצמו מחיים נצחיים וכו'?! ובודאי אין שום עצה נקרא 'עצה' באמת, כי אם כשזוכה על־ידי עצה זאת לבוא לעבודת ה' או לדברים הנוגעים לעבודתו באמת. ועל־כן עקר העצות הם מה שזוכין ישראל בכל דור ודור להמשיך עצות ושכל משכל הכולל, איך להתקרב אליו יתברך לדעת ולהכיר אותו יתברך.

וזהו בחינת גדל החיוב להשאיר בנים בעולם, כי כל אחד מישראל הוא בחינת שכל פרטי וידיעה פרטית, בחינת עצות חדשות איך להכיר אותו יתברך, כי אין שני בני־אדם שוין, כידוע, וכן אין שני דורות שוין, ומעולם, מיום ברא אלקים אדם על הארץ עד הסוף, עדין לא היו ולא יהיו שני בני־אדם שוין אפלו בשני דורות, כי אפלו מי שמגלגל מנשמת חברו גם כן אינו שוה לחברו, כמו ששמעתי מפי רבנו ז"ל (שיחות הר"ן סימן נד), כי אין הקדוש־ברוך־הוא עושה שני פעמים דבר אחד, ועל־כן לעולם אינו נתגלגל בחברו כל חלקי נשמת הראשון ממש, רק נשמת זה בצרוף נפש אחרת ממקום אחר או רוח זה עם נפש זה, וכיוצא בזה. נמצא, שהוא ענין אחר מן הראשון, כמו ששמעתי כל זה מפיו הקדוש. ועל־כן כל נשמה מישראל שבאה בזה העולם, היא בחינת שכל חדש ועצה חדשה להשיג ולהכיר אותו יתברך, כי כל מה שנתרבין ישראל - יותר נשלם ביותר, כביכול, צלם דמות תבניתו, כמבאר במקום אחר (סימן לז תנינא). וצלם דמות תבניתו, בחינת צלם אלקים - הוא כלליות כל המחין, כידוע, שעל ידם זוכין לידע ולהשיג ולהכיר אותו יתברך. נמצא, שכל מה שנולד נפש מישראל ביותר - נמשכין ביותר עצות שלמות להתקרב אליו יתברך, שזה עקר בחינת עצה שלמה כנ"ל. וזהו עקר גדל המצוה והחיוב להעמיד תולדות כנ"ל, וזהו בעצמו בחינת המתקת הצמצום, כי התגלות העצה שנמשך על־ידי נפש מישראל שהמשיך בעולם, הוא בחינת המתקת הצמצום, כנ"ל.